תגית: תקינות פוליטית

מתקינות פוליטית לתקינות הומנית

תקינות פוליטית- דור 1

תקינות פוליטית, על פי ויקיפדיה, היא גישה שבאה למנוע שימוש בביטויים שיש בהם, למעשה או רק לכאורה, אפליה, גזענות או פגיעה ברגשות של אוכלוסיות מסוימות. כל ביטוי הטומן בחובו טענה גלויה או סמויה, במכוון או בשוגג, בדבר הבדלים בין בני אדם באופן שעלול להיות מובן כפוגעני כלפיהם אינו תקין פוליטית.

לפי עקרונות התקינות הפוליטית יש לומר, לדוגמה, "בן זוגי" ולא "בעלי", "אדם מבוגר" או "קשיש" ולא "זקן", "מאותגר שכלית" ולא "מפגר", "קטן קומה" ולא "גמד", "מלא" ולא "שמן" וכו' מנהלים רבים, אשר מנסים להיות הומניים, משתדלים להשתמש בשפת התקינות הפוליטית, היות וברוב ההתנהלויות מול אנשים, הם בעמדת הכוח, עמדה המאפשרת בקלות להשתמש בשפה המביעה התנשאות, זלזול וחוסר הערכה.

אולם, כדי להיות מנהל הומני אמיתי, שפת התקינות הפוליטית אינה מהווה פתרון, משום שמנהל יכול רק להתאפק ולדבר בתקינות פוליטית אולם לא להרגיש כך באמת, או אז, השד ייצא מדי פעם מהבקבוק באמירות כביכול ציניות או "בצחוק" אבל המסר למעשה יחלחל היטב לצד השני.

כך יוצא שהתקינות הפוליטית לא באמת מחזיקה לאורך זמן בעבודה עם אנשים, והסיבה לכך היא ברורה- התקינות הפוליטית היא בדרך כלל רק כיסוי וצביעות של מסרים שהמנהל לא מאמין בהם, אך לשמירת כללי הנימוס, הוא אינו מביע אותן.

זה נכון שהתקינות הפוליטית היא צעד בהתקדמות הומנית ויחס שווה לכל אדם באשר הוא אדם, וכי היום נמצא פחות ופחות אנשים אשר יעליבו בשמות גנאי את הצד השני, אך היא רק צעד אל עבר ההומניות, היא עוד לא ממש שם.

תקינות הומנית- דור 2

כדי להיות הומניסט אמיתי יש לעבור מפוליטקלי קורקט להומני קורקט, כלומר, מתקינות פוליטית לתקינות הומנית. תקינות הומנית מתאפיינת קודם כל בהכלה של האחר, ביצירת אמפתיה כלפיו וניסיון כנה להבין את מטרותיו ותחושותיו כאילו אתה היית במקומו.

מרטין בובר כינה זאת יחסי 'אני- אתה'. אלו יחסים אותנטיים, שבהם אני משוחח עם אדם לא בשביל מטרה אסטרטגית כלשהי, (יחסי 'אני- לז') אלא בכדי להבין אותו ולהכיל את מטרותיו ותחושותיו. שאלו את עצמכם: באיזה מהפגישות השבוע בעבודה חוויתם יחסי 'אני-אתה' ובאילו 'אני-לז'.

תיווכחו לדעת שברוב הפגישות וברוב הזמן – היחסים הם 'אני-לז', הרגעים של 'אני-אתה' הם הרגעים שבשבילם שווה להגיע לעבודה, אלו רגעים שבהם אנו נרגיש את האותנטיות שלנו, את היותנו בני אדם. ככל שתחוו יותר רגעים כאלו, תרגישו תחושה של אושר, לעומת זאת אנשים שאין להם בעבודה שום יחסי 'אני-אתה' חווים יחסים מנוכרים והם ימצאו את עצמם נשחקים יותר מחבריהם החווים 'אני-אתה'.

השפה, שבתקינות הפוליטית אמורה לכסות על יחסי 'אני- לז', תהפוך לפתע להיות ללא מאמץ תקינה הומנית. משום שברגע שאתה נוכח ומדבר עם אדם בצורה שווה, ללא התנשאות ודעות קדומות, ללא רצון להשתמש בו אלא להיוועץ בו, ללמוד ממנו, להבין אותו, אזי השפה כבר מאליה תהפוך להיות תקינה ואף יותר חשוב מכך-אמיתית.

שפת תקינות הומנית היא למעשה תוצאה של עבודה עצמית שעל המנהל ההומני לבצע עם עצמו, היא אמורה לנבוע ממנו בטבעיות וללא מאמץ לשקול מילים. ברגע שהיא מתקיימת היא מוכיחה כי שפת הניהול היא שפה הומנית- אותנטית, המקשיבה לאחר ולא שפה פוליטית, אסטרטגית, הישרדותית, מנוכרת ומתנשאת.

שפה הומנית משפיעה על הסביבה ומובילה לתחושה של שייכות וחברות ורצון להיות במחיצת המנהל ולא רק כל הזמן לחפש כיצד להימנע ממנו במסדרון או לקצר ככל האפשר את הפגישות עמו ביומן.