תגית: עסק חברתי

"אנחנו בכלל לא סטארט אפ- אנחנו תנועה"

לא בכל יום יוצא לפגוש אנשים כמו יואב צוראל, בן 28, מנכ"ל חברת FeeX. הייתי רוצה לומר שנפגשתי אתו באיזה סניף סטארבקס במנהטן, לשיחת עומק על ניהול ושליחות, אולם, מהנהלת הבלוג נמסר שאין מספיק תקציב לכך, לכן הסתפקתי בפגישה טלפונית כדי לראיין אותו במיוחד עבור הבלוג.

יואב וFeeX הם דוגמא לניהול הומני, ניהול שעליו מתמקד בלוג זה. הוא היוצא דופן מרשימת גלובס, כפי שתיארתי בפוסט קודם, דוגמא לכך שבמקום "אני ואני ואני" אפשר למצוא אדם המאמין ביצירת ערך משותף עם לקוחות, יצירת מוצר אנושי, תפיסת חיים של שליחות וקבלת החלטות המושפעות מערכים אלו, תחושה אמתית של flow ועוד מאפיינים רבים המוכיחים כי ניתן ליצור ארגון המנוהל מתוך חשיבה הומנית. כפי שפרופ' גארי האמל מתאר בספרו- מה שחשוב עכשיו זה ליצור ארגונים אנושיים המונעים מערכים הומניים, חדשנות, סתגלנות, תשוקה ואידיאולוגיה. בדיוק הנוסחה שמיושמת בFeeX.

אז מי שעדיין לא מכיר, FeeX הוקמה כדי לתת שירות חינמי המראה, באמצעות חוכמת ההמונים, מה ניתן לעשות כדי להחזיר עשרות אלפי שקלים לחשבון הפרטי ע"י הורדת עמלות מיותרות. מטרה פשוטה שמאחוריה תפיסת עולם מגובשת ומעמיקה, עליה תוכלו לקרוא בראיון המובא כאן לפניכם ושלאחרי קריאה זו, תשאלו את עצמכם איך זה שעדיין לא השתמשתם בשירות של FeeX?

לוגו פיקס

המניע: לפתור בעיה גדולה ומשמעותית

בחלק הראשון של הראיון ניסיתי להבין מצוראל מהי תפיסת העולם שלו, מהם הערכים, תפיסת השליחות והמניעים המובילים אותו בחיים ומיושמים בFeeX. רמז: כסף, הוא לא אחד מהנושאים ברשימה.

איך הגעת ל FeeX?

"FeeX התחילה בתוכנית זל במרכז הבינתחומי בהרצליה. זוהי תוכנית שסטודנטים בשנה האחרונה ללימודים עוברים תהליך של התנסות להקמת סטארט אפ, ואני התקבלתי לתוכנית עם עוד חבר, דודי וייס, שגם הוא שותף בFeeX. שנינו היינו קצינים בצבא, הוא בחובלים ואני בצנחנים,  ולא היה לנו שום ניסיון יזמי, אף פעם לא עשינו משהו עסקי חדשני מאפס, התמזל מזלנו שקיבלנו את אורי לוין, אחד היזמים של Wase, כמנטור שלנו מטעם התוכנית, ויחד ניסינו לחשוב על הרעיונות. התפקיד שלו היה לעזור לנו לשאול את השאלות שיכוונו אותנו למקום אליו אנחנו רוצים להגיע.

ההגדרה שלנו בהתחלה הייתה לחפש רעיון שיפתור בעיה גדולה ומשמעותית, קומבינציה שקשה להגיע אליה- מצד אחד היא צריכה להיות מענה לקבוצה גדולה- הרצון להגיע למיליוני משתמשים ומצד שני שהבעיה תהיה משמעותית, כלומר שתפתור בעיה כואבת ודרמטית עבור כל אחד מהם. וכשהתחלנו לחשוב על מיזמים, עלו לנו רעיונות שנותנים מענה להרבה אנשים אבל פותרים בעיה זניחה או אזוטרית או שעלו רעיונות שפותרים בעיות משמעותיות אבל מתאימות לקבוצה קטנה, כמו שאתה מוכר לעסקים ומייצר למשל תוכנה.  ולא רצינו לעסוק בסוג כזה של יזמות."

האם הרצון לפתור בעיה גדולה ומשמעותית נבע מהרצון ליצור מהלך יזמי שיביא כסף או שהיה כאן משהו מאוד ממקום של ערך מוסף לחברה?

אני חושב ששניהם. זה שילוב, לא מעניין אותי לעשות כסף, מבחינתי כש FeeX תרוויח כסף זה כדי שנוכל להעסיק עוד עובדים שיכולים לפתח עוד מוצרים כדי לשנות עוד יותר את העולם הפיננסי ולא בשביל שהכיס שלי יתמלא. אני לא חושב שכסף זה מניע מספיק חזק בשביל לשנות את העולם, הוא לא מספיק חזק בכדי לעזור לך לעבור את היום יום של רכבת ההרים, מבחינתי זה לא ערך מוסף. המטרה שלי היא לשנות את המציאות הפיננסית בישראל ובעולם ולשבור את הא-סימטריות של המידע שממנה ההורים שלי כל כך סובלים ומשלמים 500 אלף שח דמי ניהול בלי לשים לב, משם הכל מגיע.

רובין הוד כערך- מהאנשים ולמען האנשים

רובין הוד

זה נובע מרצון של צדק חברתי?

לא קשור לצדק חברתי, ההתנהלות כיום בעולם הפיננסי לא הוגנת. אני לא מייצג את החברה, אני לא שולח אנשים לכיכר, אני לא עושה מהלך חברתי.

זה מגיע ממקום בסיסי שזה לא בסדר שאני משלם שליש מהחיסכון שלי בפנסיה לדמי ניהול ואני לא יודע מזה בכלל. אני מאוד מאמין שכולנו יכולים להבין הכל, שום דבר כאן הוא לא מדע טילים, במיוחד בעידן שאנו נמצאים היום שבו לכל אחד יש סמאטרפון ויש נגישות לכל מידע בעולם.

אם פעם היה קשה להבין, היום זה לא ככה, וזה לא בסדר שאנחנו לא מבינים מספיק וכתוצאה לוקחים מאתנו בלי שנשים לב. אנחנו קוראים לעצמנו "רובין הוד של העמלות", זה אומר משהו, אנחנו בחרנו צד, רובין הוד זה לבחור צד, זה מסמל מאוד בבירור באיזה צד אתה.

למה חשוב לכם לבחור צד?

אם תשים לב, השוק הפיננסי הוא שוק שהצדדים בו לא ברורים. תסתכל על סוכן הביטוח, לא ברור באיזה צד הוא, האם הוא בצד שלך או בצד של הקרן, גם הקרן עצמה, לא ברור באיזה צד היא, האם היא בעדך  או בצד של עצמה, איפה היא נמצאת בעולם של האינטרסים.

אנחנו סובלים מאוד מכך שלא ברור מיהו החבר הפיננסי שלנו, לא ברור מי לצידנו ורובין הוד מאוד מסמל את זה שהוא מהאנשים ולמען האנשים, ואנחנו מסתכלים עליו בתור ערך- ואם אתה בוחר ברובין הוד כערך אז פתאום ברור שאתה חייב להיות חינמי ואובייקטיבי לגמרי ואנונימי ואתה למען האנשים, זה ממש מגדלור של ערכים – זה אומר שהוא יוצר בתוך החברה את הזהות של מי אנחנו ואיך אנחנו חושבים על מוצרים ומפתחים אותם.

 

לא סטארט אפ- אלא תנועה

היית מגדיר את FeeX כעסק חברתי?

בהגדרה שלה, FeeX היא כזו, אני אענה לך מסיפור שהיה לי עם משתמש של FeeX, שפעם פנה אלינו ואמר "אתם בכלל לא חברת סטארט אפ, אני לא מבין למה אתם אומרים שאתם כאלה" ואני הייתי בטוח שהוא מנסה להעליב אותי ושאלתי אותו "למה אתה אומר את זה?" הוא אמר "מה גרמתם לי בסך הכל לעשות? להרים טלפון ולבקש הנחה? את זה יכולתי לעשות גם בלעדיכם, אתם פשוט דחפתם אותי לעשות את זה, אתם הסברתם לי איך, הסברתם לי למה זה חשוב, והנעתם אותי לפעולה. אם כבר אתם משהו, אתם תנועה"

תנועה בעיני זה הרבה יותר חזק מאשר סטארט אפ, בתפיסה שלי אני הרבה יותר שמח שקוראים לי תנועה מאשר סטארט אפ, כי FeeX פותחת לאנשים את העיניים, היא מוציאה אנשים מהחושך.

חכמת ההמונים- כדי להשתתף עליך לשתף

יש כאן מסר חברתי מסוים שאנחנו חייבים להתעורר, והמיזם כולו מושתת על הגיון חברתי שבא ואומר שכדי להשתתף עליך לשתף, כדי לדעת כמה לחסוך, אתה חייב לחשוף לאחרים כמה אתה משלם, כל הלוגיקה היא שכולנו יחד חכמים יותר וכולנו יחד יכולים לשבור את הא-סימטריה של המידע ומישהו אמר לנו בהקשר של התנועה שאנחנו ממנפים טכנולוגיה לטובת האידיאולוגיה. אהבתי את זה, זה נשמע טוב.

האם ניסחתם הצהרת משימה- שליחות?

באתר שלנו יש דברים שכתבנו בעמוד הבית אודותינו, אבל הכי מדויק לומר שאנחנו רוצים לשבור את הא-סימטריות של המידע בשוק הפיננסי. זהו, זה ממש פשוט, משפט אחד.

המשימה שלנו מוגדרת היטב עם בעיה ענקית והדרך שאנחנו מאמינים שהכי קל שנוכל לצלוח אותה היא באמצעות חוכמת ההמונים כמו שאתה מבין שעל הא-סימטריות הזו עבדו שנים כדי שתהיה כמה שיותר גדולה-  יש פה חור גדול שצריך למלא.

אני לא איזה צדיק גדול, ההזדמנות שיש לFeeX היא לשנות לחלוטין את המציאות הפיננסית בעולם ולגמרי יכול להפוך את FeeX לאחת החברות הכי גדולות במדינה שלנו, עולם העמלות בישראל הוא 10 מיליארד דולר בשנה ובארה"ב הוא 500 מיליארד בשנה.

הנורמות בשווקים הפיננסים זהות בארצות הברית ובישראל?

אני מדבר אתך מהמשרד בניו יורק שהעמלות הגבוהות הן תוצאה של א-סימטריות של מידע, לך חפש בגוגל כמה עמלות פיננסיות יש בישראל בשנה, אתה לא תמצא תשובה, ואני מדבר אתך על מיליארדים שמתחבאים פה, שמסתתרים וגוגל אפילו לא מוצאים אותם.

אז אם לנו יש הזדמנות לשבור את המצב הזה, אנחנו מגדירים מחדש לגמרי את העולם הפיננסי לכן אני אומר לך שאני לא צדיק גדול, כי אם FeeX תצליח במשימה שלה היא תהיה חברה ענקית .

יואב צוראל

יואב צוראל

ברוכים הבאים למציאות- מימוש השליחות

בחלק השני של הראיון ניסיתי לבדוק עם צוראל כיצד הוא מתמודד ביום יום עם דילמות שיכולות לערער את התשוקה הגדולה שמניעה אותו ואת FeeX. כיצד קשיי המציאות, הפיתויים, הלחצים והדילמות האתיות משפיעות על מימוש השליחות. שאלתי אותו אם הוא מבין שההצלחה שלו יכולה לגרום להמון אנשים לכעוס עליו, למשל, חברות רבות עוצמה.

"בכל מהפכה יש מי שנפגע, מה אני יכול לעשות?"

ומאיימים עליכם?

(צוחק..) כרגע אנחנו מקבלים פניות לשיתופי פעולה, הם מבינים שאנחנו מאוד מעניינים צרכנים וצרכנים כל פעם באים אלינו, אז הם מבקשים שנפרסם אותם ושנמליץ עליהם. אבל אנחנו לא עושים את זה כי האובייקטיביות שלנו היא מאוד חשובה.

זה מעלה שאלות אתיות?

בוודאי. איך אני יכול לעשות את זה? אני צריך להיות אובייקטיבי, עכשיו יש פה שאלה אמתית- איך נשארים אובייקטיבים? זה ממש לא ברור, תחשוב על זה – המערכת היא אנונימית לגמרי, אתה יכול למחוק את כל הפרטים שלך ועדיין לקבל ערך מהמערכת.

זה מאוד חריג במערכות אינטרנט שיש דבר שהוא אנונימי לחלוטין, לא מבקשים פרטי טלפון, לא פרטים של שם פרטי ומשפחה – כלום, כדי לייצר אנונימיות אנחנו צריכים מערכת שתתמוך בנושא הזה, שתאמין לך שמה שאתה מעלה הוא נכון, אנחנו צריכים אלגוריתמים של וידוא מידע.

זה גרם להרבה קשיים בפיתוח, אבל זה היה דבר שאנחנו צריכים להתמודד אתו. כדי להגיע למצב שזה כל כך ברור ומזוקק זה מצריך הרבה מאוד עבודה בדרך. כשיש תשובה היא תשובה, אבל להגיע לתשובה דורש הרבה מאוד מחשבה, הרבה מאוד מאמץ, הרבה דילמות.

יש הרבה חסרונות באנונימיות מלאה, יש הרבה קשיים, זה לא דבר טריוויאלי, צריכים לשקול ולשקול ובסוף החלטנו.  אז עכשיו קל לי, כי אני מגן על מה שהחלטנו, אבל הדילמות האלו כל הזמן צצות ועולות, ככל שאנחנו גדלים אנחנו נתקלים ביותר ויותר שאלות שמשתמשים שואלים אותנו שאלות שמתקרבות לייעוץ פנסיוני ואנחנו לא יועצים פנסיונים, וכל בקשה כזו של משתמש גורמת לנו לחשוב איך אנחנו עונים לתשובה הזו שגם נשאר אובייקטיבים וגם שלא נהיה יועצים פיננסיים. לא קל, יש מחשבה עמוקה– יש הרבה כאב.

ובכל זאת, מה אתם עושים במקרים כאלה?

זה תלוי בשאלה, על חלק מהדברים אנחנו משיבים שאנחנו לא יועצים פיננסים, חלק אחר של נושאים אנו אומרים שאנו לא עונים אולם הקהל בעצמו כבר נותן את התשובה. חוכמת ההמונים היא לא רק במספר, כלומר בהבנה של מהי העמלה הספציפית הנכונה לך, אלא מערכת שנותנת המלצות לעתיד הפיננסי שלך, ויש סוג אחר של שאלות אנחנו עדיין חושבים על איך לפתור.

אתה יכול לשתף אותי עם משהו שאתה מתמודד אתו?

לא בשלב זה, אבל יהיה.

אף אחד לא עשה דבר כזה בעולם?

הגישה הספציפית, מוצר כמו שלנו – לא ראינו . מה שקורה היום שרוב החברות מתבלבלות ולא בוחרות צד ואז הן יוצרות לעצמן זהות אחרת לגמרי, אנחנו השחקן היחיד שהוא לגמרי אובייקטיבי ולגמרי חינמי.

כי המודל עדיין לא כלכלי- איך אפשר ליישם מודל כלכלי?

אנחנו חושבים שזה אפשרי, כשנפעיל מודל כלכלי אנחנו נעשה אותו עבור עסקים, כי עסקים משלמים גם הרבה כסף לעמלות.

אבל אז אתה כן בוחר צד?

אנו נותנים שירות בחינם לצרכנים פרטיים, וניתן לא בחינם שירות לעסקים שרוצים עזרה בעמלות העסק שלהם- יש לך למשל עמלות בנק שאתה משלם, אתה יכול להוריד אותם ואני כFeeX אוכל להוציא כסף מהבנק וחלק מהכסף יגיע אלי, אבל זה לעסקים.

אבל מה בין זה לייעוץ פיננסי?

אתה צודק שזה מכריח לחצות את הקווים, זו אופרציה מורכבת שכשנגיע אליה אז נצטרך להתמודד עם זה, אבל מה שחשוב זה לשמור אותנו בפוזיציה של חינם ואובייקטיבי.

זו המשימה הגדולה ביותר? האם FeeX תצליח לייצר winwin?

אני מקווה שכן, זה כרגע לא הפוקוס. הפוקוס כרגע הוא לכבוש את השוק ולתת הרבה ערך לצרכנים.

ואם מחר בא אליך עסק ורוצה שירות? תגיד לו כן?

באים אלינו הרבה עסקים ומבקשים ממנו את העזרה שלנו ואנחנו אומרים להם לא, כי אנחנו עוד לא עושים את זה. זה קשור בפוקוס, יש לי 25 אנשים, אני אצא מהפוקוס ואני לא אמצא את עצמי.

זה גם פוקוס וגם עמדה אתית? היכולת לעמוד בפיתוי?

זה פיתוי, אבל יש אסטרטגיה והיא יותר גדולה מהפיתויים האלו. נראה לי, אולי ימים יגידו, יכול להיות שלא, אבל אני חושב שזו האסטרטגיה הנכונה.

על איזה ויתורים אישיים עשית כחלק מהרעיון הגדול של FeeX?

רציתי אחרי התואר להיות מתכנת, זה תואר מאוד קשה שעשיתי כדי להשלים אותו, אני מגיע מרקע הפוך ממדעי המחשב, לא סיימתי בגרות, סיימתי את התיכון בלי בגרות במתמטיקה, ואני חושב שזה דבר שהיה מאוד קשה לי לעשות, ואחרי התואר החלום היה להיות מתכנת. זה ויתור גדול שעשיתי, יש כאלה שיגידו שכדאי, שעדיף מה שאני עושה עכשיו, יכול להיות, אבל אני מרגיש שזה ויתור,  אבל אני הולך על זה, בינתיים הדרך טובה לי.

כלומר אתה שלם עם הוויתור

כן, עכשיו עשיתי רילוקיישיין לארה"ב, אז אני רחוק מכולם, מהמשפחה ומהחברים אפילו מהעסק, העסק נמצא בארץ ועכשיו התרחקתי ממנו, אני בארה"ב מנסה לשכפל אותו שם ולהגדיל אותו וגם זה מאוד קשה.

על אנושיות וזהות

למה בניו יורק? אי אפשר לנהל את FeeX מהארץ?

העולם הפיננסי נמצא בניו יורק וזה עולם שאנחנו פונים אליו, בסופו של יום אנחנו רוצים לשנות את המציאות הפיננסית וחשוב לנו להיות קרובים, ודבר שני הקשר עם ישראל הוא מאוד קל.

אנחנו משתמשים בשפה הישראלית במושג פראייר, הגישה מאוד ישראלית, כדי לפתח מוצר, לא שפיתחתי הרבה מוצרים, אבל בינתיים מה שאנחנו רואים שאינטואיציה של השוק היא דבר מאוד חשוב בשביל פיתוח מוצר ושבאמת ישתמשו בו ואתה לא יכול לפתח אינטואיציה מרחוק.  כדי לפתח אינטואיציה אתה חייב להיות בשוק.

למשל "רובין הוד של העמלות" מאוד אהבו בארה"ב, אבל "פראייר" פחות אהבו ובמקום פראייר מצאנו משהו אחר- המילה "נזק".

זה דברים שאתה לא יכול להבין מרחוק, אתה צריך לפגוש אנשים בעיניים, זה מוצר שהוא מאוד אנושי, אתה צריך להסתכל לאנשים בעיניים.

מה חשוב לכם להשיג בפייסבוק?

זה הרבה יותר מערוץ פרסומי, זה מקום של פיתוח הזהות שלך. פייסבוק הוא הדרך שלנו לדבר עם המשתמשים, הדרך של המשתמשים לדבר איתנו בצורה מאוד פתוחה ושקופה, זוהי פלטפורמה בשביל עסק כדי לייצר זהות.

יש לנו בפייסבוק קבוצה סגורה שנקראת הפיקסרים- שזה כמו הצבא של הרובין הודים, חברה של אנשים רגילים שהחליטו שהם רוצים לעזור בשינוי, לגמרי בהתנדבות, ואנחנו מדסקסים איתם על דברים שאנחנו רוצים לפתח במוצר או איך לענות לכל מיני שאלות ששואלים אותנו ומה עושים פה ושם, אנחנו מדברים איתם דרך הפייסבוק כי היא פלטפורמה של זהות. הפרסום הוא ערך לוואי אדיר, אי אפשר להתעלם מזה, אנחנו נמצאים בפייסבוק ומשם יכולים לשלוח אותם לאתר אבל זה קשור הרבה יותר בעיני לזהות.

 

הניהול ההומני – גרסת FeeX

בחלק האחרון של הראיון, צללנו פנימה, אל תוך הניהול של FeeX, ובחלק הזה רציתי לבדוק עד כמה הערכים המשותפים של צוראל כלפי חוץ, מיושמים גם פנימה, בתוך החברה. או במילים אחרות, האם צוראל הוא מנהל הומני?

אתה קורא לעובדים שלך שותפים לדרך, כיצד זה בא לידי ביטוי?

מאוד חשוב לנו ליישם את מה שאנחנו עושים כלפי חוץ מול הצרכנים,  שיתקיים גם בפנים. FeeX שמה את השקיפות כערך עליון. למשל, בעולם ההייטק מקובל שבחוזה העסקה יש סעיף שאומר שלעובד אסור לחשוף את פרטי ההעסקה שלו, כמה אופציות הוא מקבל, ומה השכר שלו, אל מול עובדים אחרים בצוות, שגם זה א- סימטריות של מידע. מה זה אומר? שאני יכול לתת לכל עובד מה שבא לי, ואני יודע שאף אחד לא מדבר על מה שמקבלים, כלומר שיש לי עובדים שהם "פראיירים" ויש לנו "ווינרים". אז הוצאנו את הסעיף הזה מהחוזים ואמרנו שלכל אחד יש את הטקט שלו, כל עובד יכול לדבר על מה שהוא רוצה עם מי שהוא רוצה.  הכלל שלי הוא שבכל מצב אין לי בחברה מישהו שהוא על מד הפראייר, אין דבר כזה, כולם מקבלים שכר טוב, מקבלים אופציות, חשוב לנו שירגישו חלק מהצוות.

כל אחד יודע כמה השני מרוויח?

באופן עקרוני לא אכפת לי, ההנחה שלי היא שכולם יודעים את הכל, אני רק רוצה לוודא שאני לא פוגע בפרטיות של העובד בדיוק כמו הנושא של המשתמשים, כי הפרטיות מאוד חשובה.

שאלתי אותך על ההתייחסות שלך לעובדים וענית לי על השאלה הזו בדוגמא עם השכר, למה בחרת לענות במישור הזה?

כי זה מבטא יחסים של שקיפות, פתיחות, התנהלות ערכית,  של כאלו שמאמינים מאוד במשימה, מאמינים מאוד במה שהם עושים, והשכר היא דוגמא מאוד בולטת בכמה אנחנו שונים בתעשייה.

מה מניע את העובדים?

כל מי שמגיע לFeeX הוא מגיע לאחר שהוא השתמש במערכת וחסך כסף, העובדים מפתחים את המערכת שהם רוצים להשתמש בה בעצמם, כשחושבים על המוצר הבא הם אומרים "וואי, כבר בא לי שזה יהיה מוכן ולנסות על עצמי" זה מאוד מיוחד שעובדים שלנו יכולים לפתח מוצר שהם כל כך צריכים אותו, זה נכון גם בישראל וגם בארצות הברית.

אתה מנהל עסק או תנועה רצינית, מה זה אומר מבחינתך להיות מנהל טוב?

לעמוד במשימות של העסק ולדאוג לעובדים שלי.

זה מאוד קל בעיני התשובה הזו, כמו שצריך להיות מפקד טוב בצבא, קודם כל לעמוד במשימה ולדאוג לחבר'ה שלו.

תשובה מאוד ישראלית

אם יש לנו יתרון אחד בעולם הזה – הוא שאנחנו עושים צבא… (צוחק)

איך אתם מטפחים את היצירתיות?

הדרך לפתח מוצרים מבחינתנו מגיעה מפידבק של משתמשים. הפידבק מגיע ממאות פניות מדי יום. יש כמה סוגים של משובים- יש משובים של שאלות, סוג אחר הם משובים של כעסים ויש משובים שהם עניינים- כלומר של מה הייתי רוצה שיהיה, אבל הקושי הוא יותר קושי  אנליטי, איך אני לוקח מאות ואלפי תגובות ומשלב אותו לגבי מהו המוצר הבא שאנחנו עושים.

כלומר לא רק הידע אתה  מקבל מההמונים אלא גם רעיונות למוצרים הבאים?

לגמרי, אם אני מפתח לפי מה שבא לי אז אף אחד לא ישתמש בזה, אני צריך לפתח לפי צרכי השוק ואיך אני יכול לפתח לפי צרכי השוק מבלי לשאול את השוק?

איירון מן כמטאפורה

נושא אחרון, מהי הצלחה בעיניך?

ברמה האישית הצלחה זה לעשות איירון מן.

מה מושך אותך באיירון מן?

זה מאוד קשה, זה מסע, זה לא משהו שאתה מרוויח בקלות, זה משהו שאתה עובד עליו הרבה מאוד זמן, לא עשיתי את זה, אני רץ חצאי מרתונים וגם זה בקושי, אני מקווה שיום אחד אעשה איירון מן.

אתה מגדיר הצלחה כי זה קשה, מסע שמה יש בסופו?

בסופו יש עוד אחד. זה כיף, אני יודע שהתהליך הוא לא פחות חשוב מהתוצאה, במיוחד שהתוצאה היא לא ברורה, וזה נכון גם לעסק, אני לא יודע מה התוצאה בסוף של FeeX, אבל אני יודע שתוך כדי אני נותן למשתמשים הרבה ערך ואני יכול ליהנות מהיום יום של לעשות את זה, אז אני במקום הנכון ואני חושב שגם בריצות ארוכות זו אותה תופעה בדיוק. שהתכוננתי לחצי מרתון, אתה רואה שהאימונים לחצי מרתון הם לא פחות ואפילו יותר טובים וחשובים מאשר הריצה עצמה, הריצה עצמה באיזשהו מקום קצת מעפנה. לא יודע למנות בדיוק למה ומה זה נותן לי, הרי אין שום הטבה.

נראה שדי נתת הגדרה על עצמך – איירון מן כמטאפורה- ליהנות מהדרך, לחפש אתגרים, זוהי הצלחה בעיניך

כן, מסכים אתך.

מודעות פרסומת

אני ואני ואני ואני

לפני חודש בדיוק (סליחה על ההצתה המאוחרת) ריכז גלובס בגיליון השנתי המסורתי שלו את נבחרת ארבעים הצעירים המבטיחים של ישראל! איזו התרגשות.

כל כך 2010

אם אפשר לסכם את הגיליון הזה (למעט מספר יוצאים מן הכלל שאתעכב עליהם בהמשך) מדובר באנשים שחושבים רק על עצמם, על גאוותם, הצלחתם, מימושם ורווחתם האישית. הדור שלא שמע על המחאה החברתית, דילג על הרעיון של עסקים חברתיים, לא הפנים מהי חוכמת ההמונים, נשאר אטום לפערים החברתיים ולעומת זאת נשאר נאמן לערכים שעליהם גדל הדור הזה- ערכים שהיו בקונסנזוס עד לפני שנתיים-שלוש, ערכים שהתחנכו עליהם בבית הספר בשנות השמונים- תום עידן הציונות ותחילת עידן הציניות הערצת המצליחנות.

אמנם כן, בהחלט ניתן להביט בעשייה הקצרה שלהם והמבטיחה, להתפעל מהכישרון, היוזמה, היצירתיות והחשיבה מחוץ לקופסא, ההעזה, המימוש העצמי- בהחלט מעורר השראה. מהבחינה הזו בהחלט מדובר ברשימה מרשימה של פסיפס מהתחומים השונים ומרקעים רבים ומגוונים של אנשים שפיתחו קריירה והרוויחו על הדרך הרבה כסף או שהם בדרך להרוויח הרבה כסף, כפי שהם מעידים.

אולם, הרשימה הזו, איך לומר, קצת פאסה לטעמי, בעצם, היא כל כך שנת 2010 ואחורה מכך. בשנים האחרונות אנו עדים לצורך שעולה מציבורים שלמים בעולם המערבי לעסקים שמקדמים אג'נדה חברתית ולא רק מינוף של עצמם לטובת עצמם. אם אנחנו רואים מהם היוזמות והארגונים שמצליחים לאורך זמן, נגלה שהמצפן שמוביל אותם ליצירתיות, העזה, יזמות וכד' הוא מצפן של ערכים משותפים, מתן ערך מוסף לחברה האנושית ולא רק מתן ערך מוסף ליזם הצעיר.

לאור השינוי החיובי שאנו חווים בתפיסת הכלכלה והקפיטליזם והתנהגות אנושית חברתית, קשה שלא להתאכזב מהחבורה המצליחה הזו שגלובס שם עליה תווית הכשר של הצלחה.

והנה מספר דוגמאות:

הראשון חביב הוא צחי ארבוב, האיש והמשפט:

"מגיל צעיר רציתי להיות בעל הבית של בניין שלם".

באמת שאין מה להרחיב על משפט כזה.

רועי אייזנמן מייצג את הדור נאמנה, להלן מבחר ציטוטים קפיטליסטיים משומשים לעייפה:

"ברור שהמטרה שלנו היא להרוויח… במתכונת הנוכחית לאף אחד בענף אין יתרון…הדרייב שלי מגיע מלעשות דברים חדשים, באופי שלי אני יזם, תמיד מחפש מה חדש… התחלתי להתאהב בעולם הפיננסי… בכל בוקר אני קם ומחפש איך להגשים את עצמי מחדש"

אסף אלדר, עוד מייצג נאמנה של האדרה עצמית (במסווה של מימוש עצמי):

" המטרה שלי היא מאוד פשוטה: להצליח במה שאני עושה. כרגע מאוד טוב לי, גם בעבודה וגם בחיים האישיים- וכל עוד אני קם בבוקר וטוב לי, מבחינתי המטרה הושגה"

אני ואני ואני ואני.

משה חוגג, יזם רציני בהחלט רואה את הרשת החברתית כצינור בלבד למטרות שלו- קידום הסטארט אפ המדהים שלו. האם הוא שאל מה הערך המוסף? טיפ קטן: ברגע שתשאל את השאלה הזו, הסטארט אפ שלך יהיה ממוקד יותר, כי הרשת החברתית היא לא צינור- היא תחנת היעד.

עמית אבנר, איש הייטק אשר גאוותו במשפט הבא:

"טייקי זו חברה עם פוטנציאל של מיליארד דולר. ייקח לנו עוד כמה שנים לבנות את כל מה שבאג'נדה שלנו, אבל נגיע לשם".

האג'נדה שלו, היא כמובן מיליארד דולר.

ליטל גרוסמן היא בחורה מוכשרת בטירוף, את כל המסלולים סיימה בהצטיינות וגם את עבודתה היא עושה בהצטיינות. ליטל היא דוגמא לאנשים מאוד מוכשרים שכל מה שמוביל אותם הוא מימוש עצמי. זה חשוב, אבל כאמור, ככה לא בונים חברה, ככה בונים אינדיבידואלים הישגיים פרי יצירתה של מדינת ישראל, אוסף של אנשים מוכשרים שדוהרים קדימה עם הכישרון שלהם ולא שואלים- לשם מה? חוץ מהגשמה עצמית כמובן. אותו סיפור לאורנית קרביץ  שענתה על השאלה מה השאיפה לעתיד:

"המטרה היא לסיים את הדוקטורט. אני מאמינה שדברים טובים קורים לאנשים טובים"

בהחלט צודקת, לשיטתה.

עמרי לביא ושלו חוליו הם באותו סגנון של ליטל, אולי פחות מחוננים אבל הישגיים בטירוף, כל מטרתם היא להעצים את עצמם: 

"אנחנו עקשנים ונודניקים והמשכנו…יזמות זו עבודה מייגעת, קשה, סיזיפית, נגד כל הסיכויים. תמיד אומרים לך שאתה משוגע, נלחם בתחנות רוח. וזה בעצם הכיף, להתרומם מעמדת האנדרדוג ולהוכיח לאנשים שזה כן אפשרי"

נקמת היורמים, גרסת 2013. שיהיה לכם בהצלחה במסע ההצלחה האישי. באמת. מכל הלב.

לילך גבע הראל ואלי כהן הם דוגמאות לביטוי הצנוע יותר של המימוש העצמי על ידי כך שהם מרגישים שהם משפיעים. זוהי כמובן מילה מכובסת להגדרת המימוש העצמי והקריירה הנוסקת תוך כדי ניקוי המצפון העצמי והרגשה טובה.

"תמיד ידעתי שזה תפקיד שאני רוצה לעשות, זה תפקיד רוחבי שרואים בו את כל הבנק ויש לך יכולת להשפיע על הבנק"

או

"התשוקה לעשות ולהשפיע ולאחר מכן לראות את התוצאות של מה שאתה עושה, להיות שותפה לתהליכים גדולים- זה מה שאני אוהבת לעשות."

שניהם עובדים במערכות פיננסיות- שוק ההון ובנקאות. מתי פעם אחרונה שמעתם על תהליכים משפיעים מהצד שלהם לטובת החברה?

לא רק האליטה נמצאת ברשימה זו, מסתבר שגם בפריפריה רוצים ליהנות ממנעמי הרווחה האישית, לגמרי מובן, וכך גם תאופיק אגבריה מואדי ערה מצטרף לחגיגה ומשדר את אותו מסר של מימוש עצמי:

"זה היה צעד שהייתי חייב לעשות. לא רציתי להיות סתם מהנדס. רציתי להיות מנהל ולקחתי את הסיכון הכרוך בכך. במבט לאחור לא הייתי משנה את ההחלטה הזו".

מסתבר שהיום להיות מהנדס זה כבר פאסה, כי כנראה רק מנהלים הישגיים ושאפתנים יכולים להיות במימוש עצמי.

משה בר סימן טוב, נועה אורן ורותם וולף ועוד מספר אנשים מהרשימה מזכירים את אביהם כחלק מרכזי בעיצוב זהותם. כולם מציינים את האב כדמות נערצת שלימדה אותם להצליח, אולי, השערה שלי, מהמקום שהם פיספסו את הבוננזה שלאחר עידן הצנע ומבקשים שילדיהם יגשימו במקומם.

"זה מה שלמדתי מאבא שלי: הוא אמר לי, אם את עושה משהו, תעשי אותו עם חיוך ותעשי אותו עד הסוף",

"אבא תמיד אמר לנו- תלמדו, תלמדו, תלמדו- כדי שלכם יהיה יותר קל מאיתנו",

"חשבתי על קריירת משחק אבל ההורים טפטפו לי כל הזמן שממשחק לא אצליח להתפרנס, ובסוף השתכנעתי"

גילוי נאות

חגגתי השנה 40. זו היתה ההזדמנות האחרונה שלי להופיע ברשימה. אפשר להגיד בביקורת שהפוסט הזה נובע מקנאה. להיפך, לא הייתי מתחלף איתם. חשוב לי להגיד את זה. מטרת הפוסט הזה היא להראות כמה איבד הדור שלי את המצפן, כמה נגרר אחרי בני הדור שמעליהם, הראשונים שהפכו את הקפיטליזם למכונה משומנת בצירוף מהפכת האינטרנט שיצרה עבור הדור הזה הזדמנויות רבות להעתקה ושיפור המודל של מימוש העצמי.

אני כותב את הבלוג הזה כבר מספר שנים מתוך התפכחות מהנהייה הזו אחר ההסתכלות רק על אני ועצמי, ומהתובנה שמימוש עצמי ואושר ניתן להשיג בדרך של נתינה, בניית ערכים משותפים ויצירת שליחות. בזה אני מאמין ולשם אני מוביל את הלקוחות שלי, אני רואה את ההתפתחות האנושית ומבין שארגונים הופכים להיות יותר ויותר אנושיים, כלומר, בעלי מטרות עם ערך מוסף לאנושות. מהמקום הזה נכתב הפוסט.

ניצנים של תקווה

ובכל זאת, ברשימה הזו יש מספר אנשים שהראו ניצנים של שינוי, אולי בעוד שנתיים- שלוש, כל רשימת הארבעים יכילו אנשים כמותם. במקום "אני ואני ואני ואני" יהיו יותר כאלו שיאמצו את "אני ואתה". אני מתכוון לאיריס גרוסמן, אסף זמיר, עמית בכר, עירן הלפרין ותמר שגיא. אולם מעל כולם, מבחינתי, איש השנה, או האיש החשוב ביותר ברשימה הזו הוא יואב צוראל, מנכ"ל חברת FeeX. עליו ראוי להקדיש פוסט שלם, הפוסט הבא יהיה עליו ועל החברה האדירה הזו.

 

הקשר בין ניהול הומני ולמידה משמעותית

או הכותרת המלאה:

הקשר בין ההתפתחות האנושית ההומנית לבין התפתחות ארגונים לבין התפתחות בתי הספר והלמידה המשמעותית.

אז מה היה לנו?

אנחנו יודעים שהמהפכה התעשייתית דרשה סוג מסוים של עובדים בתוך סוג מסוים של ארגונים (על בסיס התפיסה הטיילוריסטית) ייצרה סוג מסוים של בתי ספר- מבנים תעשייתיים, ארגון היררכי וברור ותלמידים שיועדו להיות עובדי העתיד בתוך המפעלים האלו. זה היה במאה ה 19. (ראו כאן מאמר יפה ומורחב של יורם הרפז על הנושא) המאה העשרים ובמיוחד החלק השני שלה, התקדמה צעד משמעותי מבחינת ההתקדמות הערכית האנושית (בעקבות האידיאולוגיות הפאשיסטיות והנאציות שמתחו את הערכים עד לקצה) והיא שהובילה ליצירת התאגידים הגדולים. לא רק מפעל מקומי תעשייתי, אלא מיצוי היכולת הקפיטליסטית בעקבות ערכים ליברליים וחופשיים. בתי הספר, בהתאם, שינו בדרך איטית אך בטוחה את תהליך הכשרת התלמיד לעולם התאגידים ובמיוחד את המצטיינים שבהם- מנהלי העתיד, בדרך שבאה לידי ביטוי במצוינות חד ממדית- הבאה לידי ביטוי באינטליגנציה מסוג מסוים- ההישגית.

סוף המאה העשרים וביתר שאת ראשיתה של המאה העשרים ואחת הביאה אותנו לחוות שינוי משמעותי בגישת התאגידים ובתפקיד בית הספר בעקבות התפתחות והתפכחות נוספת של האנושות.

הדיסוננס:

אנו נמצאים בעת מעט מבולבלת משום שקצב היכולת ההשגה האנושית מהיר מדי כדי שארגונים עסקיים ובתי ספר יוכלו להכיל את השינויים וכך נוצר דיסוננס בין התנהלות ארגונים ובתי ספר לבין העובדים/התלמידים שנמצאים כבר בפאזה אחרת לגמרי. אחת הסיבות לעיכוב בהשלמת הפער הוא המנהלים עצמם שעוד רוצים לשמר את כוחם, על בסיס התפיסה הישנה, ומעכבים את חדירת האינטליגנציות החדשות אל תוך ליבת הארגונים. אולם מי שמביט בתמונה הרחבה של ההתפתחות האנושית מבין שזה קרב הבלימה האחרון של מנהלים מהזן של המאה ועשרים והתאגידים הגדולים וכמו דינוזאורים הם יפנו את מקומם למנהלים ולעובדים החדשים מרובי האינטליגנציות.

בתי הספר, מערכות מאוד מורכבות וגדולות, מבינות את הצורך בשינוי, מרגישות אותו שעה שעה מהלקוחות שלהם- אם זה התלמידים או ההורים הצעירים (אלו הדור הראשון של בוגרי המאה העשרים ואחת), אשר מבקשים יותר ויותר את הצורך בלמידה משמעותית. למידה שבה ההישגיות היא לא המטרה היחידה, היא עדיין אחת המטרות הנעלות אך בוודאי שאינה היחידה. בדיוק כשם שהארגונים והתאגידים הגדולים מתחילים להבין שהרווחיות (הישגיות) אינה בשורה התחתונה היחידה אלא שיש שורות תחתונות נוספות כמו הערך המוסף שהתאגיד נותן לאנושות, אלו הם הערכים המשותפים והחשיבה על הקיימות והסביבה. לא מדובר רק באחריות חברתית, אותו זרם שהיה חביב על התאגידים בסוף המאה הקודמת, אלא תובנה שהאחריות החברתית היא הסיבה להקמת התאגיד.

לצורך ההמחשה, גם התאגידים הגדולים עברו מאינטליגנציה אחת לריבוי אינטליגנציות.

כשם שיש עדיין ארגונים רבים מאו שפועלים באותה שיטה וחשיבה, כאילו השנה היא 1950, או לכל המאוחר 1980, כך מערכת החינוך, ברוב המקומות עדיין לא הצליחה להשתחרר מהדרישות של אותם תאגידים גדולים, ומספקת להם את העובדים הבאים בשמחה.

מדוע חייבים מנהלים לאמץ ניהול הומני?

אולם העובדים בעצמם כבר מצביעים ברגליים. אחת הסיבות שעובדים ממירים כיום עבודות רבות, לעומת הדורות הקודמים שדבקו בעבודה אחת כל חייהם, היא משום שהם מוצאים עבודות שנותנות מענה רק לחלק מהאינטליגנציות שלהם. ולכן הם ממשיכים לחפש את אותו מקום שיהווה עבורם הזדמנות למצות את הפוטנציאל האישי שלהם.

כל מי שאומר שעובדים לא נאמנים בגלל שהם עוברים מקומות עבודה- נכשל בעצם הבנת מקור העניין. הנאמנות מתחילה בסיבת קיומו של הארגון- האם הוא רוצה לייצר רווחים בלבד, או שיש לו מטרה חברתית נעלה והאם כדי ליישם אותה הוא פועל ברוח הניהול המתקדם, שאני קורא לו בבלוג, הניהול ההומני, המאפשר לריבוי אינטליגנציות אלו את ביטויים ובכך לאפשר לחזון החברתי להתממש במלואו ביום יום של חיי הארגון. מכאן נובע שכל עסק היום צריך להיות בעל ראייה חברתית, זוהי ההתפתחות הארגונית של המאה העשרים ואחת. המאה התשע עשרה הביאה את התעשייה הגדולה, המאה העשרים את התאגידים הגדולים והמאה העשרים ואחת- את העסקים החברתיים- שילוב של תעשייה, תאגידים וערכים אוניברסליים הומניים ושילוב אינטליגנציות. ראו את המאמר בנושא זה של שוקי שטאובר.

אין להימנע מהפרשיות של השבוע האחרון, שהם נורא מקומיות ואפילו לא ייזכרו בהיסטוריה, אולם הם קרו השבוע ולכן הן חשובות- אני מתכוון לשני הדנקנרים, שבמשך שנים פעלו לשמר את כוחם על אף שהיו במקום ההוא למעלה שכבר יכול לראות את התמונה הגדולה ואת הצורך בשינוי אולם במקום להיות ישרים עם עצמם, ולעשות את השינוי המתבקש, הם דאגו לשמר את כוחם, כל עוד אפשר והשבוע זה התפוצץ לשניהם כי את מהלך ההיסטוריה האנושית אי אפשר לעצור, אולי לעכב במעט. הנה ציטוט מפסק הדין בעניינו של דני דנקנר שהיה יו"ר בנק הפועלים: (השופט צבי גורפינקל)

"תהליך התדרדרות מתמשך במשטר התאגידי של בנק הפועלים. פעולתו בניגוד עניינים היא דוגמא לפגיעה מהותית באמון הציבור. הצטברות המעשים של הסתרת קשריו האישיים, הסתרת ההלוואה מהבנק ההולנדי וקבלת אשראי מהבנק שהוא עומד בראשו, מעידים על מעשים חמורים ומחייבים מסר חד משמעי שמעשים כגון אלו לא יוכלו לעבור ללא ענישה מרתיעה"

מעשיהם של הדנקנרים, כל אחד כשלעצמו, היו רק לפי הצרכים האישיים שלהם, לא הייתה כאן חשיבה של ארגון המתיימר להיות לגיטימי במאה העשרים ואחת- בעל ערכים משותפים עם הציבור. הדנקנרים לא לבד, יש עוד מנהלים רבים שעוד מתנהלים כך, אבל הם רואים את השינוי הציבורי, את בתי המשפט, את הארגונים החדשים, והם מבינים שניהול הומני הוא לא משהו שכדאי שיהיה, אלא שחייב שיהיה.

על הקשר בין ארגוני המאה העשרים ואחת לבין למידה משמעותית:

השינוי שהחל בעשור האחרון אצל העובדים מחלחל בעשור הזה אל הדור הצעיר יותר- דור התלמידים. אלו שמיועדים לעבוד ב 2020. ומה הם רוצים? למידה משמעותית.

למידה משמעותית הופכת את כל מערכת החינוך ודורשת התארגנות מחודשת ברמה הארגונית, הערכית, הפדגוגית, הניהולית וההדרכתית. אין מקום בפוסט זה לתאר את כל השינויים שהמערכת נדרשת לבצע כדי ליישם באמת למידה משמעותית (ראו קישור כאן על הנושא) אולם בכל זאת, אם אתם רוצים להבין במה מדובר, הקדישו כמה דקות וראו את הסרטון המצורף (תודה ליוסי שלס שהפנה את תשומת לבי לכך) המתאר מהי למידה משמעותית אבל כזו שהיא אמתית.

סוף דבר:

הדרישה ללמידה משמעותית היא אותה דרישה של העובדים מהארגונים- אפשרו לנו לבטא את היכולות שלנו, אל תכלאו אותנו בסד רק בגלל שכך תמיד עשו או בגלל שזה נוח או משום שכך זה משמר את הפוליטיקה הפנימית. היו כנים במעשיכם, היו מנטורים, מנהלים מעצימים. הרווח יהיה כולו שלכם. כמו המנהלים, כך גם המורים, אל תפחדו לשבור את הסד, המציאות כבר מזמן שברה אותו, אתם היחידים שכלואים בתוך הגדרות של עולם ישן של מהו "מנהל", "מורה", "תלמיד", "בית ספר".

במוקדם או במאוחר העתיד נמצא במקומות האלו, הראשונים שיקפצו על העגלה הם אלו שייהנו מכך (יש כבר שנהנים מכך היום). ההתפתחות האנושית כבר מכילה את האינטיליגנציות המרובות, את הערכים ההומניים האוניברסליים, מה שנותר הוא להתאים את המערכות- עסקים וארגונים כמו גם בתי ספר, אל התפתחות אנושית זאת, להשתחרר מהדוגמות והנורמות של העבר, שהתאימו למאה העשרים אך אינן עוד ישימות בפיתחה של מאה זו.

 

מעסק כלכלי לעסק חברתי

ברשימה הקודמת כתבתי על המגזר הרביעי שמקבל תנופה לאחרונה- עסקים חברתיים. שלחתי אתכם, הקוראים, לשתי דוגמאות של עסקים חברתיים. דוגמא אחת לעסקים שמראש מגדירים את עצמם חברתיים ומכוונים מטרה לממש את רעיון השליחות, דוגמא אחרת לעסק שמגדיר עצמו כעסק רגיל אך בפועל מיישם, אפילו מבלי לדעת, את החשיבה של עסק חברתי, כי זה האני מאמין של מייסד החברה (חברת שורש).

מעסק כלכלי לעסק חברתי

בפוסט זה ארצה להתמקד בסוג שלישי של עסק חברתי, כזה שנולד כעסק רגיל אולם הפך במודע ובמתכוון לעסק חברתי המשפיע לטובה על האנושות.

מתוך דוגמא זו נוכל לקבל מספר תובנות לגבי כיצד ניתן להפוך עסק רגיל לעסק חברתי.

מסע בזמן

בשביל הנוסטלגיה, נתחיל דווקא מדוגמא שברור לכולם היום כי כך לא עושים מהפך מעסק רגיל לעסק חברתי, ואני מתכוון לקמפיין ארוך השנים שכל ילד ואמא ידעו לדקלם בשנות השמונים ואפילו התשעים- "כי בשבילו זה דני- ובשבילך חלב".

הנה גם הסרטון, אם ממש בא לכם להיזכר איך לא עושים היום שיווק/קמפיין חברתי:

 

על שיווק חברתי

הצרכן היום מבין ומודע יותר מתי הכוונה לעשיית טוב הינה אמיתית ומתי היא רק איצטלה שיווקית. ברוב הפעמים זה נגמר בכשלון חרוץ של הקמפיין, במקרים אחרים זה נגמר בתביעה משפטית והפסדים של מליונים. ראו כאן קישור לסיפור על חברת נוטלה ששילמה 3 מליון שח לאם שתבעה אותם בשל הפרסום כי השוקולד מוצג כמוצר בריא (מישהו אמר שנות השמונים?), וזו רק דוגמא אחת להמחשה.

נושא השיווק החברתי הפך להיות פופולרי בשנים האחרונות, מתוך כוונה לייצר ערך חברתי של המוצר, לעיתים שיווק בסגנון הזה יוצר חיבורים נפלאים בין חברה ועסקים, אולם לעיתים מתגלה כי היה זה רק כיסוי לפגמים במוצר או התנהלות לא נאותה של החברה המייצרת, לסוג כזה של אירועים קוראים קוזווש (Cause wash) או גרינווש (Grin Wash) כשמדובר בשיווק סביבתי שאינו הולם. ממליץ לכם להיכנס לאתר הנפלא של שירלי קנטור ושם תוכלו למצוא מידע רב אודות שיווק חברתי ונספחיו, כולל כללים של עשה ואל תעשה בשיווק חברתי/סביבתי.

מה ההבדל בין שיווק חברתי לעסק חברתי?

שיווק חברתי הוא קמפיין מבורך וכן ירבו כמותו, אולם העסק עדיין פועל לפי תפיסות כלכליות הישגיות/יעילות, ואינו מבצע מהפך מחשבתי להיות כזה באמת, מיד לאחר שהקמפיין מסיים את דרכו. כמובן שזהו צעד חשוב לקראת אך כדי להפוך מעסק רגיל לחברתי דרושה פריצת דרך בניהול ובקביעת הד.נ.א. של החברה. שום קמפיין חברתי לא יוכל לבצע זאת. דרושה חשיבה של www- win win world.

אז איך עושים זאת נכון?

הכל מתחיל בלשאול את השאלות שיוצרות פריצת דרך חברתית. מי שלא שואל ולא מקציב זמן לכך- לעולם לא ימצא את התשובה, כמובן.

הסיפור המדובר הוא של בחור צעיר ומחונן בשם לואי ואן אהן. אוי, איך שהתאהבתי בבחור הזה!!

הוא הקים חברת סטראט אפ שמטרתה היתה למצוא פתרון לשאלה כיצד מחשב אחד יוכל לדעת שהוא מתקשר עם אדם או מחשב אחר? למשל, אתר המוכר כרטיסים להופעות, יבקש לדעת שהקונה הינו אדם ולא תוכנת מחשב שיכולה לקנות במספר שניות את כל הכרטיסים ולספסר אותם במחיר מופקע והדוגמאות רבות. הוא מצא דרך מבריקה ופשוטה שכולם כבר מכירים היום- הקאפצ'ה. אלו אותן מילים מעוותות שלמעשה מבדילות בין מוח אנושי למחשב שאינו מסוגל לזהות אותיות אלו. הסטארט אפ הזה הפך ללהיט ונמכר לכל חברה בעולם שחייבת את ההבחנה הזו.

כך שמבחינה כלכלית- הבחור גאון. אולם שניה לאחר מכן, הוא שאל את עצמו שאלה חברתית, זהו חבריי, רגע המפנה הגורלי מעוד סטארט אפ כלכלי למעבר לעסק חברתי במלוא מובן המילה.

הוא חישב שאם כל אחד מבזבז 10 שניות מזמנו ביום להקלדת קאפצ'ה ומכפיל זאת בכמות המליונים שאנשים ברחבי העולם מקלידים- אזי מדובר בבזבוז עצום של זמן לאנושות מדי יום.

ואז הוא שאל כיצד ניתן להשתמש במוצר הכלכלי למטרות חברתיות? כך הוא הגה את הרעיון של הקלדת שתי קאפצ'ות. אם לא הבנתם עד היום מדוע פתאום צריך להקליד שתי מילים ולא אחת, הרי שהכל בגלל לואי… הרעיון היה להמשיך להקליד מילה רנדומלית אולם המילה השנייה נלקחת מתוך מאגר של ספרים ישנים שנסרקו והמחשב אינו מסוגל לתרגם מהחומר הסרוק. כאן נדרש מוח אנושי כדי לגשר על הפער. לואי חיבר את הרעיון של הקאפצ'ה לעניין זה. הוא הציע שהמילה השנייה תהיה מתוך מאגר המילים הלא מפוענחות על ידי המחשב. לצורך העניין, כאשר עשרה אנשים יענו תשובה זהה למילה- סימן שזו המילה הנכונה וכך יהיה ניתן לבצע דיגיטציה מושלמת.

הנה כי כן- הקאפצ'ה התגייסה למען האנושות והרעיון של ואן אהן הפך להיות חברתי למען הדורות הבאים. קראו כאן על המיזם של ה"רי-קאפצ'ה". מיותר לציין שגוגל התלהבו מהרעיון וקנו את המיזם הזה וכך הפך הרעיון החברתי גם לעסק כלכלי לא רע.

כששואלים שאלות חברתיות- ניתן לחשוב מחוץ לקופסא ולהפוך מוצר קיים- רגיל- כלכלי, למוצר שיש בו ערך משותף- חברתי/סביבתי.

קישורים נלווים

אתם יותר ממוזמנים לקרוא את הכתבה הנהדרת של שחר סמוחה על ואן אהן, שהתפרסמה בגלובס וכן מומלץ ביותר לשמוע את ההרצאה שלו בטד, אשר שם הוא גם מתאר עוד מיזם חברתי אדיר מימדים, שנבע שוב, משאילת שאלות נכונות ומחויבות לחברה.

הניהול ההומני ועסקים חברתיים

לואי ואן אהן הוא דוגמא מושלמת לתפיסה כלכלית www- win win world, המוכיחה כי כל עסק יכול לבצע פריצת דרך ולהיות עסק חברתי.

הניהול ההומני הינה תפיסה ניהולית המעודדת הלך מחשבה זה, מודל www  מעודד חשיבה שהיא פורצת דרך ומייצרת ערך משותף לארגון ולכלל מחזיקי העניין שלו, כולל הסביבה. אתם מוזמנים ליצור קשר כדי לשמוע עוד על מודל זה ויישומו.

עסקים חברתיים- כששורות הרווח העסקית והחברתית נפגשות

האבולוציה של עסקים ונתינה הולידה את רעיון העסקים החברתיים.

עסק חברתי אינו רעיון חדש, למעשה עסקים חברתיים בעולם קיימים כבר משנות השמונים של המאה העשרים, אולם המהפך המחשבתי העולמי של השנתיים האחרונות יצר תנאים טובים יותר להבשלת הרעיון ולהפיכתו למילה האחרונה בניהול ויצירת עסקים.

אז מה השתנה?

כתבתי כאן ברשימה קודמת על המעבר מערכים כלכליים לערכים משותפים, מטבע לשון שתווה פרופ' מייקל פורטר, אשר הצליח לבטא היטב את השינוי והתפיסה הכלכלית של "מהו עסק?"

על פי פורטר, וכך גם עסקים חברתיים, עסק שפועל נכון הוא זה שמחזיק שורת רווח כפולה (או משולשת): שורת רווח פיננסית ושורת רווח חברתית (ושורת רווח סביבתית). באנגלית מגדירים זאת כך The 3-P bottom-line: People, Planet, Profit .

כלומר, שינוי בתפיסת האחריות החברתית והסביבתית. עסק "רגיל" פועל ליישום ערכים כלכליים בליבת העשייה, אולם מוסיף לעצמו גם נתח של עשייה חברתית/סביבתית המתבצעת בהלימה עם עסקי הליבה.

עסק חברתי הופך את האחריות החברתית או סביבתית לדבר עצמו- לליבת העשייה. וכפי שפורטר המשיג זאת- מעבר לערכים משותפים.

ראו בקישור כאן, מתוך אתר בית הספר לעסקים חברתיים, דוגמאות לעסקים חברתיים הפועלים בארץ. עסקים שפועלים כמו עמותות אולם מרוויחות כמו עסקים. שילוב של הומניות ויזמות.

בית ספר לעסקים חברתיים?

בוודאי, משום שבתי הספר הקיימים היום באוניברסיטאות ובמכללות מייצאים בוגרים לפי שיטת הכלכלה של המאה העשרים, אפילו, יש לומר, הטיילוריסטית, של ניצול משאבים (גם בני אדם הם משאב) ושל תפיסת עולם קפיטליסטית דורסנית. רק לאחרונה החלו שם לחייב את לומדי הניהול בקורסי אתיקה, אולם החשיבה של כלכלה חברתית ויצירת עסקים חברתיים עדיין רחוקה מאוד.

על כן דרושה מנהיגות יזמית אחרת, כזו שתציע winwin- גם מימוש האחריות החברתית וגם הצלחה כלכלית בליבת העשייה.

אין ספק שעסק חברתי יכול לממש את עצמו רק אם ינוהל בדרך הומנית, כזו שתואמת את הרעיונות הערכיים של היזמות העסקית. אולם כאן נשאלות שתי שאלות:

  1. האם יזמים של עסקים חברתיים יודעים לנהל באותה מחויבות הומנית כמו היזמות עצמה?

  2. האם עסקים "רגילים" יכולים להפוך לעסקים חברתיים?

לשאלה הראשונה, התשובה תהיה שניהול עסק חברתי דורש הכרה וידיעה של ניהול הומני. אין די רק ברעיון שעושה טוב לחברה אלא נדרשת גם יכולת ניהולית שממצה את הפוטנציאל של הקשר בין יזמות וערכים, בין עסקים וחברה. עליו לתרגם את רעיון השליחות לעשייה יומיומית פנימה- כלפי העובדים, והחוצה- כלפי הלקוחות. עליו לנהל בהלימה ערכית את הרעיון שהוביל אותו, החל מגיוס האנשים המתאימים, דרך ההתייחסות היומיומית לאתגרים של ניהול עסק ועד למימוש הפוטנציאל של היזמות.

יזם אשר יתנהל על פי תפיסת הניהול ההישגי או הניהול הרזה– לא יצליח ליישם את הרעיון של ערך משותף או עסק חברתי, יהיה זה מפח נפש לו ולכל אלו שסובבים אותו.

לגבי השאלה השניה, התשובה ברוב המקרים היא חיובית. כן, כמעט כל עסק רגיל יכול להיות עסק חברתי. ממש כמו התהליך האבלוציוני של חשיבה על שורת רווח ושורת אחריות חברתית, תהליך אשר יצר עשיית ליבה וזרוע חברתית/סביבתית, כך גם עסקים יכולים, בהדרגה, להפוך את העשיה החברתית/סביבתית שלהם לליבת העסקים עצמה.

כדי שכך יהיה, ראשית צריך לשנות גישה לגבי מהי מטרת עסק. ברגע שהרווח אינו חזות הכל, אלא רק אחד משתי השורות התחתונות- כבר יתרחש שינוי בחשיבה, אולם ברור שכדי להיות עסק חברתי הדרך ארוכה. כדי לעשות שינוי חשיבתי צריך לנהל אחרת, צריך לעבור מניהול הישגי (של ניצול משאבים ויעילות) לניהול הומני (שליחות והצלחה לאורך זמן). התחייבות לניהול הומני היא צעד מכריע וחשוב בדרך להפיכת העסק הרגיל לעסק חברתי.

כבר היום ישנם עסקים שקרובים מאוד להגדרת עסק חברתי אולם הם אינם יודעים להמשיג זאת משום שדרך החשיבה המערבית עדיין קיימת בהם, הניהול ההומני ממשיג ומפתח את תפיסות אלו למיצוי המהלכים ולהלימה בין הערכים והיזמות. ברשימות הקודמות בבלוג הראתי דוגמאות לכמה עסקים כאלו. אחת החברות בארץ שלדעתי כבר ממש נמצאת שם, למרות שהיא לא קוראת לעצמה עסק חברתי, היא חברת שורש. יוקי גיל, מייסד החברה אומר "יש כאן מודל חדש פורץ דרך, סוג חדש של פילנטרופיה". אמירה זו נובעת מצניעות, משום שלא מדובר כאן בעוד יחסי ציבור או חשיבה אסטרטגית להעצמת המותג באמצעות אחריות חברתית, אלא בעשייה שכל כולה למען החברה והסביבה.

ראו כאן סרטונים אודות שורש ועשייתה שראויה להיקרא "עסק חברתי".