תגית: דייויד בלאט

המהפך של דייויד בלאט מניהול הישגי לניהול הומני

בין השנים 2006-2009 הוחלפו חמישה מאמנים!  על אף שבשלוש עונות אלו השיגה מכבי תל אביב פעמיים אליפות ופעם אחת סיימה במקום השני, באירופה הגיעה פעם אחת לגמר היורוליג והפסידה בו, ובשנתיים האחרות הגיעה לשלבים המתקדמים במפעל- שמינית גמר ורבע גמר.

על אף הנתונים האלו- סיימו/פוטרו מתפקידם נבן ספאחיה, עודד קטש, צביקה שרף, אפי בירנבוים ופיני גרשון.

לתוך המערכת הלחוצה הזו להישגים- "המכביזם", נכנס דייויד בלאט. בתחילת העונה הראשונה הוא הצהיר בראיון תקדימי בגלובס כי הוא לא יצטער אם הקבוצה לא תגיע לפיינל פור.

רק לשם הבהרה, הצהרה כזו, בתאגיד עסקי שוות ערך להצהרה של המנכ"ל כי הרווחים לא מעניינים אותו. כי הרי אי הגעה לפיינל פור הינה הפסד כספי ממכירת זכויות שידור, מכירת כרטיסים, פרסים כספיים מהנהלת מפעל היורוליג, השבחת שחקנים לקראת מכירה לשנה הבאה, מכירת מנויים טובה יותר בשנה שלאחר מכן וכד'.

דווקא במערכת מכוונת רווחים והישגים כמו מכבי תל אביב הציע המאמן להתמקד בדברים אחרים ולא בשורת הרווח.

ההצהרה הזו מדהימה משום שהיא באה מבלאט, אשר היה אחד ממייצגי הניהול ההישגי, המאמין שניצחון צריך לבוא בכל מחיר, על חשבון, אם צריך, גם של כללי אתיקה. הסיפור המפורסם ביותר המדגים זאת התרחש בשנת 1999, כאשר בלאט, אז מאמן גליל עליון וחבר קרוב של פיני גרשון, מאמנה דאז של מכבי תל אביב, ראה מביתו בשידור את פסקי הזמן של מאמן הפועל ירושלים, והעביר בטלפון את הנתונים לעוזרו של גרשון, וכך גרשון יכול היה להגיב בזמן אמת ולנצח את המשחק. אולם, משנת 1999, במהלך עשור זה, השתנתה תפיסתו הניהולית שעזרה לו להיות מאמן טוב יותר.

אז במה כן בחר בלאט להתמקד? תחילה בבחירת השחקנים, אלו השותפים להצלחה העתידית של הארגון. הוא מספר כי:

" בעבר הייתי בוחר יותר לפי תכונות ספורטיביות, אבל היום שיניתי לא מעט את סדרי העדיפויות שלי. לא מזמן הוזמנתי על ידי סן אנטוניו ספרס לביקור. נפגשתי שם עם גרג פופוביץ' המאמן, ועם בריאן פאוג'יולה ואר.סי. ביופורד. אלה האנשים הכי מצליחים בביזנס לקבל רעיונות מהם איך לפעול ואיך להרכיב את הפילוסופיה האישית שלך. שאלתי כל אחד מהם לחוד מה התכונה הכי חשובה בעיניהם לשחקן שהם בוחרים. ציפיתי לשמוע על אתלטיות, קליעה, כוח. כל אחד מהם חשב לרגע וענה: קארקטר. זה מראה על קו של מערכת. זה לא שלא הבאתי שחקנים בעבר גם בהתחשב באופי שלהם, אבל הלכתי עם זה עוד צעד קדימה. אני מרגיש שהשנה הבאנו בני אדם למכבי. אינטגריטי זה דבר שאני מאוד מחפש אצל שחקנים".

דייויד בלאט ודרק שארפ- מייצגים את זהות הקבוצה

בלאט הבין שהישגים בלבד אינם מספיקים, הקהל (הלקוחות) רוצים יותר מזה, למשל הוא אומר שבהחלטת הנהלה הם קבעו כי ייתנו דגש על הציביון הישראלי והאופי של הקבוצה כי הקהל ממש לא מרוצה מניצחונות אם אין על המגרש שחקנים ישראלים:

"חברי הנהלה אמרו לי בקיץ 'בעונה שעברה ניצחנו משחקים ואנשים אמרו שלא נהנו מהקבוצה, כי השחקן הישראלי קיבל מעמד ירוד'. זה לא רק שאלה של להביא שחקנים ישראלים, אלא כאלה איכותיים שיתרמו בריל פאשן".

כלומר, ממש על פי המודל לניהול הומני, אשר מטרתו לייצר התלהבות בארגון, גם בלאט העביר את המסר הזה, הוא חיפש את ההתלהבות אך יחד עימה את האותנטיות, אותה אותנטיות שהקהל יכול להתחבר לקבוצה להרגיש שייך אליה, להזדהות עימה ובכך לאפשר לו ליהנות מחוויה איכותית ולא מעוד ניצחון שהושג על ידי חבורה של שחקנים זרים.

לא רווחים במטרה הראשית, כי אם יצירתיות והתלהבות, עבודת צוות, יושרה ואתיקה של השותפים ומתן חוויה איכותית ללקוחות (הקהל) שקונה כרטיס ומקבל תמורתו שעתיים של איכות.

כאשר המרכיבים האלו, יחד עם מרכיבים נוספים של עבודה קשה ומקצועיות מתחברים- אזי גם הרווחים מגיעים מאליהם. את המסר הזה למד בלאט על עצמו כאשר ממש באותה שנה הוא מצא את עצמו בגמר היורוליג לאחר שעבר בחצי הגמר את ריאל מדריד שבאותה עונה הציגה תקציב כפול משל מכבי.

כשהדרך אמיתית גם האושר מגיע בשיאו

בלאט הפך את הניהול ההישגי לניהול הומני המתמקד באדם, יצר שיטת עבודה שבשנה הקרובה קבוצות רבות ינסו לחקות אותה אבל אף אחת לא תצליח לעשות זאת היטב כמו מכבי, כי לא מדובר כאן רק בשיטת משחק אלא בפילוסופיה ניהולית שלמה.

המסר החד של סיפור ההצלחה של דייויד בלאט הינו שהעצמת השותפים שלך ופילוסופיית ניהול המובילה ליצירתיות והתלהבות- תוביל בסופו של דבר גם לרווחים, אך לעולם היא לא תהיה המטרה הראשית.

מודעות פרסומת