תגית: אחריות תאגידית

הקשר בין ניהול הומני ולמידה משמעותית

או הכותרת המלאה:

הקשר בין ההתפתחות האנושית ההומנית לבין התפתחות ארגונים לבין התפתחות בתי הספר והלמידה המשמעותית.

אז מה היה לנו?

אנחנו יודעים שהמהפכה התעשייתית דרשה סוג מסוים של עובדים בתוך סוג מסוים של ארגונים (על בסיס התפיסה הטיילוריסטית) ייצרה סוג מסוים של בתי ספר- מבנים תעשייתיים, ארגון היררכי וברור ותלמידים שיועדו להיות עובדי העתיד בתוך המפעלים האלו. זה היה במאה ה 19. (ראו כאן מאמר יפה ומורחב של יורם הרפז על הנושא) המאה העשרים ובמיוחד החלק השני שלה, התקדמה צעד משמעותי מבחינת ההתקדמות הערכית האנושית (בעקבות האידיאולוגיות הפאשיסטיות והנאציות שמתחו את הערכים עד לקצה) והיא שהובילה ליצירת התאגידים הגדולים. לא רק מפעל מקומי תעשייתי, אלא מיצוי היכולת הקפיטליסטית בעקבות ערכים ליברליים וחופשיים. בתי הספר, בהתאם, שינו בדרך איטית אך בטוחה את תהליך הכשרת התלמיד לעולם התאגידים ובמיוחד את המצטיינים שבהם- מנהלי העתיד, בדרך שבאה לידי ביטוי במצוינות חד ממדית- הבאה לידי ביטוי באינטליגנציה מסוג מסוים- ההישגית.

סוף המאה העשרים וביתר שאת ראשיתה של המאה העשרים ואחת הביאה אותנו לחוות שינוי משמעותי בגישת התאגידים ובתפקיד בית הספר בעקבות התפתחות והתפכחות נוספת של האנושות.

הדיסוננס:

אנו נמצאים בעת מעט מבולבלת משום שקצב היכולת ההשגה האנושית מהיר מדי כדי שארגונים עסקיים ובתי ספר יוכלו להכיל את השינויים וכך נוצר דיסוננס בין התנהלות ארגונים ובתי ספר לבין העובדים/התלמידים שנמצאים כבר בפאזה אחרת לגמרי. אחת הסיבות לעיכוב בהשלמת הפער הוא המנהלים עצמם שעוד רוצים לשמר את כוחם, על בסיס התפיסה הישנה, ומעכבים את חדירת האינטליגנציות החדשות אל תוך ליבת הארגונים. אולם מי שמביט בתמונה הרחבה של ההתפתחות האנושית מבין שזה קרב הבלימה האחרון של מנהלים מהזן של המאה ועשרים והתאגידים הגדולים וכמו דינוזאורים הם יפנו את מקומם למנהלים ולעובדים החדשים מרובי האינטליגנציות.

בתי הספר, מערכות מאוד מורכבות וגדולות, מבינות את הצורך בשינוי, מרגישות אותו שעה שעה מהלקוחות שלהם- אם זה התלמידים או ההורים הצעירים (אלו הדור הראשון של בוגרי המאה העשרים ואחת), אשר מבקשים יותר ויותר את הצורך בלמידה משמעותית. למידה שבה ההישגיות היא לא המטרה היחידה, היא עדיין אחת המטרות הנעלות אך בוודאי שאינה היחידה. בדיוק כשם שהארגונים והתאגידים הגדולים מתחילים להבין שהרווחיות (הישגיות) אינה בשורה התחתונה היחידה אלא שיש שורות תחתונות נוספות כמו הערך המוסף שהתאגיד נותן לאנושות, אלו הם הערכים המשותפים והחשיבה על הקיימות והסביבה. לא מדובר רק באחריות חברתית, אותו זרם שהיה חביב על התאגידים בסוף המאה הקודמת, אלא תובנה שהאחריות החברתית היא הסיבה להקמת התאגיד.

לצורך ההמחשה, גם התאגידים הגדולים עברו מאינטליגנציה אחת לריבוי אינטליגנציות.

כשם שיש עדיין ארגונים רבים מאו שפועלים באותה שיטה וחשיבה, כאילו השנה היא 1950, או לכל המאוחר 1980, כך מערכת החינוך, ברוב המקומות עדיין לא הצליחה להשתחרר מהדרישות של אותם תאגידים גדולים, ומספקת להם את העובדים הבאים בשמחה.

מדוע חייבים מנהלים לאמץ ניהול הומני?

אולם העובדים בעצמם כבר מצביעים ברגליים. אחת הסיבות שעובדים ממירים כיום עבודות רבות, לעומת הדורות הקודמים שדבקו בעבודה אחת כל חייהם, היא משום שהם מוצאים עבודות שנותנות מענה רק לחלק מהאינטליגנציות שלהם. ולכן הם ממשיכים לחפש את אותו מקום שיהווה עבורם הזדמנות למצות את הפוטנציאל האישי שלהם.

כל מי שאומר שעובדים לא נאמנים בגלל שהם עוברים מקומות עבודה- נכשל בעצם הבנת מקור העניין. הנאמנות מתחילה בסיבת קיומו של הארגון- האם הוא רוצה לייצר רווחים בלבד, או שיש לו מטרה חברתית נעלה והאם כדי ליישם אותה הוא פועל ברוח הניהול המתקדם, שאני קורא לו בבלוג, הניהול ההומני, המאפשר לריבוי אינטליגנציות אלו את ביטויים ובכך לאפשר לחזון החברתי להתממש במלואו ביום יום של חיי הארגון. מכאן נובע שכל עסק היום צריך להיות בעל ראייה חברתית, זוהי ההתפתחות הארגונית של המאה העשרים ואחת. המאה התשע עשרה הביאה את התעשייה הגדולה, המאה העשרים את התאגידים הגדולים והמאה העשרים ואחת- את העסקים החברתיים- שילוב של תעשייה, תאגידים וערכים אוניברסליים הומניים ושילוב אינטליגנציות. ראו את המאמר בנושא זה של שוקי שטאובר.

אין להימנע מהפרשיות של השבוע האחרון, שהם נורא מקומיות ואפילו לא ייזכרו בהיסטוריה, אולם הם קרו השבוע ולכן הן חשובות- אני מתכוון לשני הדנקנרים, שבמשך שנים פעלו לשמר את כוחם על אף שהיו במקום ההוא למעלה שכבר יכול לראות את התמונה הגדולה ואת הצורך בשינוי אולם במקום להיות ישרים עם עצמם, ולעשות את השינוי המתבקש, הם דאגו לשמר את כוחם, כל עוד אפשר והשבוע זה התפוצץ לשניהם כי את מהלך ההיסטוריה האנושית אי אפשר לעצור, אולי לעכב במעט. הנה ציטוט מפסק הדין בעניינו של דני דנקנר שהיה יו"ר בנק הפועלים: (השופט צבי גורפינקל)

"תהליך התדרדרות מתמשך במשטר התאגידי של בנק הפועלים. פעולתו בניגוד עניינים היא דוגמא לפגיעה מהותית באמון הציבור. הצטברות המעשים של הסתרת קשריו האישיים, הסתרת ההלוואה מהבנק ההולנדי וקבלת אשראי מהבנק שהוא עומד בראשו, מעידים על מעשים חמורים ומחייבים מסר חד משמעי שמעשים כגון אלו לא יוכלו לעבור ללא ענישה מרתיעה"

מעשיהם של הדנקנרים, כל אחד כשלעצמו, היו רק לפי הצרכים האישיים שלהם, לא הייתה כאן חשיבה של ארגון המתיימר להיות לגיטימי במאה העשרים ואחת- בעל ערכים משותפים עם הציבור. הדנקנרים לא לבד, יש עוד מנהלים רבים שעוד מתנהלים כך, אבל הם רואים את השינוי הציבורי, את בתי המשפט, את הארגונים החדשים, והם מבינים שניהול הומני הוא לא משהו שכדאי שיהיה, אלא שחייב שיהיה.

על הקשר בין ארגוני המאה העשרים ואחת לבין למידה משמעותית:

השינוי שהחל בעשור האחרון אצל העובדים מחלחל בעשור הזה אל הדור הצעיר יותר- דור התלמידים. אלו שמיועדים לעבוד ב 2020. ומה הם רוצים? למידה משמעותית.

למידה משמעותית הופכת את כל מערכת החינוך ודורשת התארגנות מחודשת ברמה הארגונית, הערכית, הפדגוגית, הניהולית וההדרכתית. אין מקום בפוסט זה לתאר את כל השינויים שהמערכת נדרשת לבצע כדי ליישם באמת למידה משמעותית (ראו קישור כאן על הנושא) אולם בכל זאת, אם אתם רוצים להבין במה מדובר, הקדישו כמה דקות וראו את הסרטון המצורף (תודה ליוסי שלס שהפנה את תשומת לבי לכך) המתאר מהי למידה משמעותית אבל כזו שהיא אמתית.

סוף דבר:

הדרישה ללמידה משמעותית היא אותה דרישה של העובדים מהארגונים- אפשרו לנו לבטא את היכולות שלנו, אל תכלאו אותנו בסד רק בגלל שכך תמיד עשו או בגלל שזה נוח או משום שכך זה משמר את הפוליטיקה הפנימית. היו כנים במעשיכם, היו מנטורים, מנהלים מעצימים. הרווח יהיה כולו שלכם. כמו המנהלים, כך גם המורים, אל תפחדו לשבור את הסד, המציאות כבר מזמן שברה אותו, אתם היחידים שכלואים בתוך הגדרות של עולם ישן של מהו "מנהל", "מורה", "תלמיד", "בית ספר".

במוקדם או במאוחר העתיד נמצא במקומות האלו, הראשונים שיקפצו על העגלה הם אלו שייהנו מכך (יש כבר שנהנים מכך היום). ההתפתחות האנושית כבר מכילה את האינטיליגנציות המרובות, את הערכים ההומניים האוניברסליים, מה שנותר הוא להתאים את המערכות- עסקים וארגונים כמו גם בתי ספר, אל התפתחות אנושית זאת, להשתחרר מהדוגמות והנורמות של העבר, שהתאימו למאה העשרים אך אינן עוד ישימות בפיתחה של מאה זו.

 

הסיבה ה 11 לפיטורים

חברת טבע לא החברה הראשונה וכנראה גם לא האחרונה שמשתמשת בסיבה המעצבנת ביותר לפיטורי עובדים- הסיבה ה 11.

כל עשר הסיבות הראשונות לפיטורים הם מוצדקות ומתבצעות בשל הפרת חוזה או אמון של העובד כלפי מעבידו בדרכים שונות. ראו כאן קישור מעניין לסיבות שונות אלו, אשר אחת מהן היא, למשל, שימוש בסמים ואלכוהול בזמן העבודה אשר משפיעות בוודאי על קבלת החלטות והתנהלות תקינה…

הסיבה ה 11 היא שונה משום שהמעסיק מפטר את העובד למרות שהנאמנות של העובד לא הוטלה לרגע בספק, גם לא היתה תלונה על איכות העבודה, אלא להיפך- העובד יכול להיות הטוב ביותר, אולם הסיטואציה היא שמכתיבה את המציאות של הפיטורים. משהו בסגנון- "זה לא אתה, זה אנחנו"

כלומר, מציאות שבה החברה מוצאת את עצמה בקשיים או בצורך להיות רווחים יותר (תלוי איך מפרשים את המציאות, ראו לדוגמא את מנכל ECI ודעתו על פיטורי עובדים גם כשהחברה במאזן רווח חיובי), ומודיעה שבעקבות הרצון להיות יעילים יותר, העובד הוא שישלם את המחיר, על אף שהוא מבחינתו היה מוכן להישאר בחברה עד הפנסיה (מה שקורה הרבה בטבע) ושהאיכות שהוא נותן אינה מוטלת בספק.

אולם המציאות הזו אינה גזירת גורל, היא תולדה של מעשים, החלטות וביצועים שלקחו מנהלים בכירים. הם הובילו את הספינה למקום שבה היא נמצאת, הם שצריכים להיות אחראים על הנעשה, ולא, האחריות אינה לפטר עובדים, אלא למצוא פתרונות בעזרת העובדים הקיימים ובעיקר בעזרת הערכים שהובילו את החברה בזמן הצלחה, לדעת להשתמש בהם גם בשעה זו.

מילים מילים הם פדו ממוחם הקודח

מה הכוונה למצוא פתרונות בעזרת העובדים הקיימים? כמובן שזו לא חובה, אולם אם זה האני מאמין שלך- בימים הטובים, זה צריך להיות האני מאמין שלך גם בימים פחות טובים, אי אפשר להחליט שערך בסיסי בחברה הוא בון טון ב 2009-2012 ובשנת 2013-2014 הוא פתאום נעלם כלא היה.

במה הדברים אמורים?

הנה מבחר ציטוטים מתוך דוח אחריות התאגידית של טבע משנת 2009:

שלמה ינאי המנכל ופיליפ פרוסט יו"ר מועצת המנהלים בפתח דבר:

"טבע היא חברה ישראלית גלובלית…לטבע קשר בל ינתק למדינת ישראל, כור מחצבתה…הישראליות היא חלק מהותי מתרבותה הארגונית של טבע ועובדינו ברחבי העולם פועלים לאורה של מורשת טבע שנבנתה ועוצבה כאן… טבע היא מקור לגאווה לאומית ונדבך משמעותי בחוסן הכלכלי והחברתי של מדינת ישראל. אנו שואפים להמשיך ולמנפה לטובת כלל החברה בישראל מתוך הכרה כי מובילות עסקית משמעה גם מובילות ערכית-חברתית"

כל מילה בסלע ומעוררת השראה. אולם מילים אלו צריכות לקבל תוקף גם בשעות קשות, אין זו חוכמה לפזר אותם כשאתה מרוויח מילארדים, אלא המשמעות של להיות מוביל ערכי- חברתי אומרת שאתה צריך לעשות הכל כדי לא לפטר עובדים, אחרת אין טעם למילים מילציות אלו. אמרתם? תעמדו במילים שלכם- תהיו מובילים ערכיים חברתיים.

לא ייתכן שמובילות ערכית חברתית מסתדרת עם פיטורים המוניים, לא ייתכן שמובילות ערכית חברתית מסתדרת עם פער של פי 64 בשכר בין המנכל לשכר הממוצע של העובדים בטבע. פי 64!! זו ממש מובילות ערכית. לא ייתכן שמובילות ערכית חברתית מסתדרת עם ניתוק בתנאי ההנהלה עם המצב של פיטורי עובדים- ראו כתבה על מכוניות היוקרה.

אז אם טבע מחליטה לפטר עובדים- זו זכותה, אבל שלא תרשום שהיא חברה ישראלית שתורמת לכלל החברה בישראל, אלא שהמטרה שלה צנועה הרבה יותר- להביא רווח לבעלי המניות, אין פסול חוקי בכך, אולם יש עיוות ערכי גדול בין מה שהחברה ממתגת את עצמה בפני החברה הישראלית ובין ההתנהגות בפועל. זו שורש הבעיה.

אולם המיתוג אינו רק כלפי החברה הישראלית, הוא גם מול העובדים עצמם אשר חשבו שהם נמצאים במקום ערכי, בטוח, מוגן, אתי והומני, המאפשר לתת בחזרה באמון ובמתן ידע לאורך זמן.

בואו נקרא ביחד מה שיש לטבע להגיד לעובדיה והאם היא עומדת במילים אלו כלפי המפוטרים העתידיים:

"טבע מחויבת לפיתוח של סביבת עבודה ותרבות ארגונית שבהן כל עובדיה יכולים לתרום, כל אחד בתחום התמחותו, להצלחת החברה. טבע מעודדת את עובדיה להתפתח ולפעול בסביבה עסקית המציעה להם הזדמנויות רבות, מקנה להם תחושת הזדהות עם מטרה משותפת בעלת משמעות ומעניקה להם מסגרת אתית ברורה וסביבת עבודה תומכת. כל אלה תורמים לגיבוש של נאמנות לחברה, רמת מוטיבציה גבוהה, יעילות ויצירתיות, צמיחה והתפתחות אישית"

איזה יופי. עכשיו זה הזמן להוכיח את אמיתות מילים אלו. תנסו לפתור את המציאות הקיימת, בעידן פוסט קופקסון, באותה "סביבה תומכת, עם מטרה משותפת במסגרת אתית, ביעילות ויצירתיות לצמיחה והתפתחות אישית" ואוסיף- בתרומה להצלחת החברה.

זה הזמן להוכיח שהמילים אינן רק מיתוג אלא מאחורי הדוחות התאגידיים היפים, יש אמת ברורה, או שאל תטרחו לבזבז את הזמן בכתיבת דוחות כאלו. ערכים הם דבר רציני, הם לא אופנה חולפת, הם נמדדים בעיקר בשעת אמת.

זוהי הסיבה מדוע הסיבה ה 11 לפיטורים היא כל כך מעצבנת, במיוחד בחברה כמו טבע, אשר התחייבה בימים הטובים, לא להפעיל את הסיבה הזו כמניע לפיטורים, אחרת היא היתה כותבת זאת בדוחות שלה.

 

מה אפשר ללמוד מהסיבוב האחרון של הפיטורים האלו?

כשאתה נכנס לעבוד במקום מסוים, בדוק את המורשת, את המטרות, את הערכים ההומניים, אם הם התקיימו בזמן אמת של קושי ושיש להם השפעה מכרעת על קבלת ההחלטות. בדרך זו תהיה בטוח שהגעת למקום שיידע להחזיר לך על האמון שנתת בו. היום, כשנכנסים לעבוד במקום מסוים, צריך לבדוק את הדברים האלו, אחרת במשבר הראשון, כבר תדע שהמכתב בדרך, על אף שהיה ניתן למצוא פתרונות אחרים, במקומות שיודעים לעמוד מאחורי הערכים שהם אומרים.

רפי פלד מציג: לא ראיתי, לא שמעתי, לא ידעתי . על אחריות המנהל, ערכים והישגיות

פרשת פלד- גבעוני הגיעה לסיומה לאחר יותר מעשור של דיונים בבית המשפט. קראו כאן הרחבה על השתלשלות הפרשה.

רפי פלד, הגורם המוביל בפרשה, נענש בעבודות שירות בלבד, ובקנס מגוחך של 100 אלף שקלים. לעורך הדין שלו היתה עוד חוצפה להתלונן על מר גורלו של פלד, להזכירכם, מפכ"ל המשטרה לשעבר, מנכ"ל חברת החשמל ומשרד ראש הממשלה לשעבר: לכתבה המלאה- לחצו כאן.

"אנחנו נבחן את הדין, את הכרעת הדין ונשקול את המשך דרכינו. מבחינת פלד ענישה של עבודות שירות היא ענישה קשה. צריך להבין שהוא מתמודד עם הפרשה הזו 12 שנה, וזה יילקח בשיקול אם להשלים עם התוצאה או לערער עליה. מכל פרשה אפשר ללמוד לקחים ולהסיק מסקנות ופלד הפנים את הדברים. יש כאן כשלון עסקי ולא מדובר בכוונות פליליות. אנחנו צריכים להחליט אם לפנות להליכים נוספים שיקחו עוד חמש שנים או להמשיך הלאה ולנצל את השנים האלה לדברים אחרים".

אמר וחיוך רחב מוסתר מאחורי ציטוט זה משום שהעונש הזה הוא בדיחה לעומת כל המעשים שפלד נתן להם יד והוכרו כעובדות בבית המשפט.

הדרך של פלד להתחמק מעונש רציני היתה הגישה של התמים! זה שאומר- אני רק ייצגתי את החברה, הייתי הפנים הרשמיות שלה, אולם סמכתי על חבריי שיעשו את העבודה כמו שצריך, מה אני אשם שהם פשעו? כמה טוב לפעמים לשחק אותה תמים, אבל קשה להאמין לאדם עם ניסיון כל כך רב של פלד, שהוא לא ידע ואישר את הדברים, אך בית המשפט העניק לו חנינה ועונש שולי ביותר כדי שיוכל, כדברי העורך דין שלו, לנצל את השנים לדברים אחרים, אולי בטיהור רגשות אשמה באמצעות פיסול.

הפרשה הזו מעלה שאלות מהותיות ומרכזיות בעולם העסקים והניהול:

1. מהי מטרתו של עסק?

לפי שיטת פלד, כל הקמת החברה "קרן פלד" נועדה אך ורק למיקסום רווחים, לרוב על חשבון כספי הציבור! מתוך ניצול מעמדו וקשריו עם הבנקים. הרצון להגיע להישגים (קרי, שורה תחתונה של כמה שיותר רווחים) היה המטרה וכל האמצעים היו כשרים, כולל עבירות על החוק, אבל גם, בעיקר, כשל מוסרי אודות מהי מטרת עסק.

כתבתי בעבר על כך שכל עסק חייב להביא עימו ערך מוסף לטובת החברה, הרווחים הם תוצאה של win-win, שבעל החברה נהנה מהרווחים שיצר מלקוחות שנהנו ממוצריו בכך ששיפר את איכות חייהם. הכשל הראשון של פלד היה בכך שהקים חברה שכל מטרתה היתה ניצול כללי המשחק של קנייה ומכירה, אגב הונאת הציבור, ללא תועלת כלשהי לחברה. נכון שאין זה פשע ברמה החוקית, אך הכשל המוסרי מהדהד ותוצאותיו לא מפתיעות.

  1. מהי האחריות של המנהל? הפרשה הזו מוכיחה כי האחריות היא חלק בלתי נפרד מהניהול.

חן מענית כתב:

"אי-ידיעה או ידיעה חלקית או מאוחרת אינה פוטרת מאחריות. גם לא מאחריות פלילית. ה"משחק" של עולם העסקים, ודאי כאשר מעורבים בו כספי ציבור, הוא נפרד משאר העולמות, וחלים עליו כללים נוקשים וברורים של חובות ניהול, דיווח ואמון. חברה ציבורית חייבת להתנהל באופן ראוי ומסודר ולטובת כלל בעלי המניות שלה. ומי שלא רוצה לקחת עליו את מלוא האחריות – שפשוט לא ייכנס למשחק."

כתבתי כאן בעבר על היתרונות של ניהול הומני על פני הניהול ההישגי, אותו ניהול שהוביל את פלד למהלך חשיבה עסקי קלוקל. לאור הכישלון המהדהד של פלד וניהולו ההישגי, ברור ביתר שאת, כי ניהול הומני היה מונע את קבלת ההחלטות האלו שדירדרו את קרן פלד לתהום של חובות במאות מליוני שקלים. עורך הדין של פלד אמר שיש כאן כשלון עסקי. הוא טעה-  מדובר בכשלון מוסרי! הניהול ההומני שואל שאלות שהניהול ההישגי לא שואל, ולכן לא מגיע למצב שמתרחשים בחברה דברים איומים והמנהל לא יודע ולא שומע כלום. כשאין בקרות ערכיות, והכסף הוא האלוהים, המצב מאבד שליטה במדרון חלקלק של אתיקה ולאחר מכן של עבירות על החוק ופלילים.

  1. מהי האחריות של הציבור? פרשה זו כל כך מרכזית וחשובה לעניינו של כל אזרח במדינה, משום שהכסף שהפסיד רפי פלד, הוא הכסף שלי ושלך, של הציבור. ומדובר בהרבה כסף.

מדוע, אם כן, אם אשאל מאה אנשים ברחוב, מהי פרשת פלד-גבעוני, רק אחד יידע לענות לי? מדוע הציבור והתקשורת אדישים לפרשה הזו? כיצד ייתכן שהכתבות על הפרשה נדחקו לשולי השוליים של החדשות? האחריות של הציבור היא להתקומם על דרך ההתנהלות של רפי פלד. נכון שחבריו לחברה עשו מעשים פליליים והוא לא, אבל בלעדיו הם לא היו יכולים לעשות זאת משום שדמותו הציבורית המהוגנת וניסיונו הרב בחברות ובארגונים גדולים גרמו לכל מי שמסביב להבין שיש על מי לסמוך, ובסוף, מסתבר שזה שכולם סמכו עליו מתנהג כמו ילד בגן ומתלונן שהוא בכלל לא ידע שום דבר.

האחריות של הציבור היא לתבוע שמסיפור זה נלמד לקחים. הלקח הראשון הוא הצניעות, לא לשחק בקלות ראש בכסף של אחרים, לא לנצל מעמד של קשרים והיכרויות, לא למקסם רווחים על גבי הציבור, לא להוביל ארגון בכללים לא ברורים ולא אתיים, להיות שקופים ולאפשר בקרה פנימית וחיצונית, כנדרש בחוק ואף יותר מכך, ללמוד לקחת אחריות ולהבין את המשמעויות שלה, לדעת עם מי עושים עסקים ולברר את ההיסטוריה של השותפים (במקרה הזה, בדיקה קצרה של פלד על השותפים שלו היתה יכולה למנוע את כל הפרשה)

להקים חברה רק אם יש לה תרומה לחברה, לא רק משחקי מניות ומינופים, לנצל את השוק העסקי לעשיית טוב לכמה שיותר אנשים ולא רק לבעלי המניות, להשתמש בשם הטוב למטרות ערכיות וראויות!

4. מהי האחריות של אנשי העסקים?

פרשה זו צריכה להיות תמרור לכל מנכ"ל, מנהל, דירקטור ושאר תארים של מי שמוביל ארגון. תמרור עצור ברור ובהיר אודות מעשים שניתן לעשות ושאסור לעשות, על דרך ניהולית שרואה בעסק שליחות ולא אמצעי להתעשרות בלבד. הפרשה של רפי פלד מזכירה לנו כי חברה אנושית יכולה להתקיים רק  בזכות הרצון הטוב של אנשיה ואנשי העסקים בתוכה, עסקים שיוצרים פריחה ושגשוג, יצירה וחדשנות.

האחריות של אנשי העסקים, היא לנהל את הארגון על פי תפיסות הומניות ערכיות! ועל פי דרכי ניהול אתיות שיבטיחו הצלחה גם במישור הרווח וגם תרומה משמעותית לאיכות החיים של מחזיקי העניין השונים, בכללם ציבור הלקוחות.

הסוד של סודה סטרים- כיצד הניהול ההומני התגבר על האתגרים?

אנשים רבים מנסים להבין את "הסוד" של סודה סטרים. ראו את הכתבה כאן בגלובס, או את הכתבה המעניינת הזו בערוץ 2, השואלות איך הפכה סודה סטרים מחברה עייפה וכושלת לחברה שמכרה בשנה שעברה כמעט שני מליון מכונות לארבעים ושתיים מדינות בעולם, אשר עברה מייצור של 20 אלף מכונות בחודש ל- 300 אלף מכונות בחודש?  

מה הסוד של סודה סטרים?

בראייה מבחוץ, נראה כי מילת הקסם בסיפור של סודה סטרים היא- מיתוג. ליצירת אווירת הקסם הזו מצטרף המנכ"ל דניאל בירנבאום כאשר הוא מתראיין ומסכים עם התזה הזו אך בכך הוא מגלה טפח ומסתיר הרבה יותר מטפחיים, משום שהסוד של סודה סטרים אינו במיתוג אלא ביישום עקרונות הניהול ההומני.

ברשימה הקודמת תיארתי ארבעה אתגרים/חסמים בארגונים ליישום ניהול הומני. באמצעות הדוגמא של חברת סודה סטרים אתאר כיצד בירנבאום ושותפיו הצליחו להתגבר על אתגרי הניהול ההומני ולהוביל לצמיחה אדירה ובלתי נתפסת.

אתגר מספר 1: שמרנות ונרטיב מוטעה

הנרטיב הישן של סודה סטרים הטעה בתחילה אפילו את בירנבאום, המנכ"ל המיועד, בעצמו, כאשר שאל את יורם כהן, מנהל קרן ההשקעות פורטיסימו, מה לקרן הזו המשקיעה בטכנולוגיה והיי- טק לארגון "לואו-טק" וכושל? אולם מהר מאוד התעשת בירנבאום והבין שהנרטיב שהוביל כל השנים את הארגון היה מוטעה ורק בגלל שמרנות וחוסר ביקורת וערעור על הנרטיב- גרם לחברה לדבוק בו ולהתדרדר עימו. על כן הוא פעל קודם כל לשנות את הנרטיב. מארגון כושל שמייצר סודה, הפך את הסיפור לחברה טכנולוגית היי-טקית אשר מביאה עימה מסר של שליחות– שמירה על הסביבה ואיכות מוצר גבוהה. בירנבאום ושותפיו יצרו אסטרטגיה באמצעות מסר השליחות וחזון מלהיב. ראו כאן את מסר השליחות והחזון של סודה סטרים.

דניאל בירנבאום

אתגר מספר 2: אינטרסים פוליטיים וכבוד

כאשר בירנבאום ניגש למשימה, רבים פיקפקו ולא הבינו מדוע הוא נכנס לזה, כמי שמינכ"ל בהצלחה את נייקי ישראל, ראו חבריו ומכריו בצעד הזה כשגעון. לבירנבאום היה יתרון במקרה הזה. הוא לא היה צריך לשכנע את כל דרגי הניהול להתלוות אליו לשגעון משום שהוא וקרן פרטיסימו שהביאה אותו, היו ראש החץ. זהו מסר חשוב מאוד. האם חברה צריכה להגיע למצב של התדרדרות לאורך שנים, כמעט סגירה או פשיטת רגל כדי שממנה תוכל להתאושש משום שכבר ממילא אין מה לעשות ונותר רק לאמץ את "השיגעון"? האם חייבים להגיע למצב הזה? חשבו אילו רעיונות נפלאים ובלתי שגרתיים יכולים לצוץ מצד השותפים בארגון אשר יצעידו אותו קדימה, עוד בשלב שבו הארגון חי ותוסס. פנו מקום לרעיונות, גם אם באים לא מדרג ההנהלה, ולעיתים אף טוב שכך, משום ששם אפשר יהיה למצוא את הרעיון הבא.

בירנבאום צנוע מספיק בשביל להבין את המסר הזה ולכן יצר מערכת של שותפים אשר מחויבים לרעיונות האלו. כל עובד בסודה סטרים מתבקש ליזום ולהביא רעיונות ולהציפם בפני עמיתיו ומנהליו. ארבעה מתוך חמשת הערכים של סודה סטרים מושתתים על הרעיון שהפוליטיקה והכבוד- בחוץ, היצירתיות והתוכן האותנטי- בפנים. אם אתם מחפשים את הסוד של סודה סטרים- הנה הוא נעוץ בערכים אלו של אופטימיות ואנרגטיות, אומץ עסקי, יוזמה ויצירתיות, זה מה שמוביל את גוגל להצלחה לדוגמא, וזהו הגרעין הליבה של ההתלהבות וההנעה של סודה סטרים, חוצה ארגון ולא שמור רק לדרג ההנהלה.

אתגר 3: בריחה מאחריות

הסעיף הקודם מוביל ליישום אתגר זה. בסודה סטרים מעצימים את העובדים כך שיקחו אחריות ויוזמה. איך עושים זאת? ראו כאן מצגת על שיטת "קדום" (feed forward) שבסיסה בהעצמת עובדים בשיחות הערכה של התמקדות בחוזקות ומעודדת אנשים להיות טובים יותר, ראו כאן הרחבה על השיטה, לרשימה שהקדשתי לנושא.

כשארגון מצליח- הוא גדל ומביא אליו אנשים חדשים. כך שבסודה סטרים גם פועלים ללמד את העובדים הותיקים לפעול ליוזמה ואחריות, אולם את החדשים הם מגייסים כבר על פי הערכים של הניהול ההומני הרואה ביוזמה, יצירתיות והתלהבות את החלק החשוב בכל אדם ולא מסתפקים רק בידע. (ראו כאן את מודל Flow להעצמת עובדים).

הנה דוגמא ממודעות הדרושים: למשל, למשרת מתן שירותי קבלה ואדמיניסטרציה לגורמים חוץ ופנים חברתיים. דרושים לצד יכולות וידע (ניסיון של שנתיים לפחות בעבודה אדמיניסטרטיבית.), גם דרישות של ערכי הניהול ההומני (ראש גדול" – יוזמה ולקיחת אחריות על משימות אדמיניסטרטיביות שונות. יחסי אנוש מעולים, אנרגטית, פלפליות, מלא\ת שמחת חיים, דינאמי\ת, חברותי\ת וחייכנ\ית, אדיב\ה ובעל\ת אוריינטציה למתן שירות)

או למשל למשרת מבקר/ת בקרת איכות היצור בתהליך וביקורת איכות– לצד דרישות לידע (שימו לב- אפילו לא דרישת סף- עדיפות לבעלי ניסיון קודם בתחום הבטחת איכות, יתקבלו גם מועמדים הנמצאים בתחילת דרכם המקצועית העונים על המאפיינים) יש דרישות בעלות ערך מוסף שאינו קשור כלל למשרה כזו או אחרת, אלא מדובר באופי של אנשים שאותם סודה סטרים מחפשים – וזהו כבר תנאי חובה (חריצות, "ראש גדול", פתיחות ויצירתיות, קפדנות ודייקנות. נכונות ויכולת לעבודת צוות, יחסי אנוש מעולים ותקשורתיות – חובה)

המסר הוא שבסודה סטרים מחפשים אנשים שיודעים לקחת אחריות וחושבים כמנהלים בעצמם, אפילו במשרות הנתפסות בדרג נמוך.

אתגר 4: אי אמונה במשוואה שערכים ואתיקה טובים לעסקים:

המקרה של סודה סטרים מוכיח את המובן מאליו עבור אלו שמאמינים בניהול ההומני. לא רק שאתיקה לא פוגעת בעסקים אלא היא מובילה לרווחיות כלכלית ואנושית. אחד מערכי סודה סטרים הינו תקשורת ושקיפות, ערך שהוא בעצם מדבר על יושרה וכבוד, הבסיס של האתיקה, ערך שמיושם הלכה למעשה בכל דרגי הארגון – בישיבות, ההחלטות, הערכות עובדים וכד'. האתיקה, במובן הרחב שלה, היא גם אחריות סביבתית, המסר האמיתי שאיתו סודה סטרים מיישמת ואשר הביא לה את הנתונים הרווחים המהממים. לפני שלוש שנים נקנתה סודה סטרים על ידי קרן ההשקעות פורטיסימו בשישה מליון דולר וכיום היא שווה בערך בורסאי של למעלה ממליארד דולר!! בלתי נתפס. כמובן שזהו ערך המשקף ציפיות אך גם בפועל מדובר בעלייה מתמדת של עשרות אחוזים במכירות והגעה לקהלים חדשים.

 הסיפור של סודה סטרים מלמד אותנו שכל האתגרים/חסמים לניהול הומני ניתנים לפתרון ומובילים להצלחה כבירה וליצירת ארגון שיש בו תחושה של קהילה מנצחת.

שליחות ורווח, בעלי עניין ובעלי מניות

מה המטרה של העסק? שאלת בסיס בניהול בכלל ובניהול ההומני בפרט.

מצד אחד- עומדת התפיסה של "השורה התחתונה", כלומר, המנהל אחראי ליצור רווח לבעלי המניות (או הבעלים) ועל פי קריטריון זה הוא נמדד בהצלחתו או אי הצלחתו.

מצד שני- עומדת התפיסה של "השורה התחתונה המשולשת", אשר בה ישנם שלושה קריטריונים להצלחה- הרווח, התועלת החברתית והסביבתית, במילים אחרות- אחריות תאגידית. יוצא מתפיסה זו כי המנהל אינו מתרכז רק בבעלי המניות אלא בכלל בעלי העניין– הם כל האנשים, הארגונים, הקבוצות והגופים שמשפיעים על פעילותו של ארגון או מושפעים ממנה, למשל לקוחות, ספקים, נותני חסות, קהילה מקומית ועוד.

אולם ברוב החברות קיים פער (ואולי אף כשל לוגי) בין ההכרזה על ארגון המנוהל בתפיסה של אחריות תאגידית לבין הנעשה בפועל.

תפקידו של המנהל ההומני הינו לצמצם את הפער הזה ולהוביל ארגון ליצירת הצלחה רחבה מול כל בעלי העניין.

ברשימה זו אציע את הדרך שבה אני רואה את יישום מודל האחריות התאגידית, כחלק מתפיסת הניהול ההומני באמצעות ניסוח והטמעה של רעיון השליחות.

שליחות

בפוסטים הראשונים כתבתי על הצורך להגדיר חזון הומני, (חזון משותף לכל שותפי הארגון) אולם אין די בכך. הרעיון של חזון ככלי ניהולי, נבע מתוך התפיסה של ההישגיות והחשיבה של הניהול היעיל במאה ה- 20. החזון הוא גולת הכותרת של שכלול הניהול ההישגי, משום שהוא מהווה כלי הנעה מצוין של עובדי החברה למען מטרה נעלה משותפת של הארגון בו הם עובדים. כיום, כל חברה המכבדת את עצמה, כבר ניסחה חזון ופועלת לאורו (במידה מוצלחת כזו או אחרת), אולם עדיין, החזון, מהווה כלי למימוש והעצמת השורה התחתונה- הרווח וההישגיות.

השליחות נכנסת לתמונה ככלי על, אשר יאפשר מימוש גם של השורה התחתונה- הרווח (ומכאן מימוש החזון) וגם מימוש של מטרות חברתיות וסביבתיות.

אני טוען כי כל ארגון חייב לנסח את השליחות שלו, את העשייה הנעלה החשובה לטובת האחר, בשונה מחזון המנוסח למטרה נעלה עבור הארגון עצמו. שליחות היא עשייה, אשר בדרך כלל נתפסת כמעשה ערכי והתנדבותי אשר מתאימה למקומות כמו הסוכנות היהודית או עמותות שפועלות למען מטרה חברתית או סביבתית, אולם לא מתאימה לעולם העסקים.

כמובן שתפיסה זו אינה נכונה, לא רק זאת, אלא שבסופו של דבר השליחות מובילה להעצמת השורה התחתונה ההישגית. אותו הדבר ניתן לומר על האתיקה ויישומה, אשר אינה שמורה רק לתמימים, אלא כבר הוכח שהיא תורמת לרווח וכן לגבי קריאה לארגון – קהילה מנצחת, אשר אינה שמורה רק למושב שיתופי אלא למודל עסקי הומני מצליח.

ברגע ששליחות היא גם רווחית- אזי נוצר מצב קלאסי של מנצח-מנצח (winwin) גם בעלי המניות וגם בעלי העניין יוצאים נשכרים מפעילות הארגון.

חברת הביטוח הענקית State Farm, אשר דורגה בשנת 2010 במקום ה 34 מתוך 500 החברות הרווחיות באמריקה  ( Fortune 500), היא דוגמא טובה לרעיון השליחות ושל החזון הנובע ממנה.

"המשימה שלנו היא לעזור לאנשים לנהל את הסיכונים של חיי היומיום, לעזור להם להתאושש מהבלתי צפוי, ולממש את חלומותיהם. אנחנו מובילים את העסק שלנו שיהיה כמו שכן טוב. ההצלחה שלנו בנויה על בסיס של ערכים משותפים – שירות איכותי ומערכות יחסים, אמון הדדי, יושר וחוסן פיננסי.

החזון שלנו לעתיד הוא להיות הבחירה הראשונה הטובה ביותר של הלקוח במוצרים והשירותים שאנו מספקים. אנו נמשיך להנהיג בתעשיית הביטוח ובזירת השירותים הפיננסיים. צרכי הלקוחות שלנו יקבעו את דרכנו. הערכים שלנו ינחו אותנו."

 

פרסומת המעבירה את המסר של השליחות, כחלק מקמפיין בנושא

ניסוח השליחות ב- State Farm כלל לא מדבר על פוליסות ביטוח, אלא על עזרה לאנשים אחרים עד כדי מימוש חלומותיהם. נשמע שאפתני, אך כזו היא שליחות, למען מטרה שאתה מחשיב כנעלה. השליחות אינה נמדדת על פי קריטריונים של רווח, אלא על פי מדדים חברתיים כהגשמת חלומות, השפה אינה עסקית, אלא אנושית, עד כדי כך שהם רואים את התפקיד שלהם כמו שכן טוב שעוזר לשכנו בעת צרה, שיש על מי לסמוך.

החזון הוא פועל יוצא של השליחות ומנוסח היטב על פי כללי הניהול ההישגי אולם מנוע הבעירה הוא השליחות, הזוית האנושית- הומנית היא במרכז ולא הזוית ההישגית- רווחית.

כאשר ארגון פועל היטב ליישום השליחות- הוא מעביר זאת לכל שותפי הארגון כדי שזה יהיה בנשמתם, שמכירת פוליסת ביטוח תגיע ממקום של עזרה לשכן ולא ממקום של סוכן ללקוח.

כמובן שניתן לומר בביקורת שזו מכבסת מילים ואפילו ניצול ציני של ערכים במסווה של פעילות עסקית, אולם מה שיגרום לביטול הביקורת יהיה העשייה בפועל לאורך זמן של הארגון, אשר יוכיח שמטרות הומניות ערכיות אלו אינן סיסמא או מקסום רווחים אלא אמונה פנימית אמיתית המבטאת את רוח הארגון.

איך ניתן להפוך את ערך השליחות לאמיתי? בכך שביום יום ההתייחסות תהיה לכלל בעלי העניין ולא רק לבעלי המניות.

ברשימה הבאה אתאר דוגמאות יישומיות אלו כלפי בעלי העניין השונים.